בהגהווד גיטה

גיטה 3.33 תרגום שלנו

׳גם החכם מופעל
על ידי טבעו
כמו האחרים,
מה הטעם בשליטה?׳

שאלה נפלאה. אוחזת עולם ומלואו
מתמקדת בטבור הבלבול.
החכם מוחק את ההזדהות שלו
לא את האישיות

מוחק זאת מילה גדולה וחזקה מדי למציאות
בואי. נקבל אותה כ כיוון, התכוונות.

החכם משנה את היחס שלו
למחשבות ולרגשות של עצמו,
התמכרות להם
אמונה עיוורת בצדקתם
אינה מאפשרת שלווה
ומפריעה ליחסים

החכם פורם את החשיבות העצמית.
זה הכל .

זו אינה שליטה. זו התמסרות
ל כנות, סקרנות, אותנטיות
ובעיקר להקשבה.

החיבור למהות לא מבטל את האישיות
הנשמה היא עוד מימד שלנו
היא לא מחליפה את האגו
לא אמורה ולא מתיימרת.

אין לנו העדפה על חלק זה או אחר
ההיפך, אנחנו רוצים את הרצף כולו.
אנחנו רוצים להכיר את כל החלקים
ולהגשים את המכלול שלנו בחיים

אין כוונה להתעלם מהגוף ונטיותיו
אלא לתת את המיטב והמירב שלנו
בלי להיות קשורים לפירות הפעולה
לתוצאות.

תודה שחשבת עלי

חג. אביב. חירות. מסתכלת מסביב
חיפוש הוא אופן ההתנהלות שלי
לא כי איבדתי משהו אלא כי אני מתגעגעת.
אוהבת את הפתיחות הזאת כקיום,
מסתכלת על ההדהודים ביני
לבין המציאות, הם מגלים לי
את הצעד הבא.
התנועה הזאת ממציאה אותי
מחדשת מסלולים
מרחיבה ומגמישה.
חוט עדין
משחרר אותי מאחיזה
בחולף ובמשתנה,
אני מעיזה לגעת בדברים.

התרגול שהיה מוקדש לשקט
לצרוף אותו פנימה,
להוריד מבנים עשויים מחלומות
לאדמה,
קיבל חיים אחרים.
מתוך השאיפה להתקרב,
הכוונה לא למרוד בשמיים
גם לא ללכת בהם לאיבוד,
התרגול הפך לסוג של אמנות לחימה.
אין יריב על המזרון, אני רוצה
לנצח את העיוורון שבי.
להרחיב ולהשלים.

חופש ועצמאות הם לא
מימוש רצונות רגעיים חולפים,
הם ביטוי ליכולת עצמית
להתמודד עם מה שקורה
עם המורכבות
ולהסתגל במהירות לנסיבות
המשתנות .

סגנון חיים פשוט ורזה מבוסס
על הישענות עצמית
בעיקרו הוא כושר חיים גבוה.
עושה את ההתמודדות האישית
יותר חסינה וערוכה למשברים
לא צפויים
כמעט לא חל שינוי באורח החיים שלי
מתורגלת ליצוק תוכן ןמשמעות
לשפע הזמן. מתמיד עובדת בבית.
ממעטת בקניות ובילויים. הולכת,
לא משתמשת בתחבורה ציבורית,
עם הרכב, רק מחוץ לעיר . מכבדת
פשטות, כנות, טבעיות, אוהבת שקט.

ביטחון הוא אשלייה. למדתי מניסיון.
היכולת להסתפק במועט
המאפיינת את סגנון החיים הזה,
היא מעטפת חוסן.
המשבר הזה בחיים שלנו
בעולם שלנו
הוא הזדמנות ללמוד להבחין
יותר בבהירות
בין רצונות לצרכים.
מה בין לבד לביחד.
זאת הזדמנות לכייל את עצמנו
מחדש. בעיניים פקוחות
מה שווה קיום בלי אהבה?!

מאמץ ללא מאמץ. שיטה ללא שיטה

ישיבה שקטה
היא מקום, מצב, לא עשייה.
אין היא קשורה לשיטה,
אין בה שליטה.
אל תנסי להבין.
אין בה דעה על טוב או רע
נכון לאנכון.
גוף זקוף ונשימה רכה,
לא צריך לעשות.
ישיבה שהיא טבעית, היא מתנה.

התודעה מתחדדת ומתבהרת
רגעי שקט אוצרים בך עוצמה.
יכולת הקשבה גדלה גם השקט והשמחה.
נותנת מרחב ומקום לתחושות עדינות.
השכל מלמד את הלב
השתוות.
הלב מלמד את השכל
התעלות
מעל התגובות הרגילות שלך.
תשומת לב לדקויות.
בתחושת הודיה הכל מתעורר.
ישיבה שקטה היא אהבה,
ציר ומעטפת הגנה.

מאיבוד למציאה בחמישה צעדים

קובלר מזמן מיפתה את התהליך
אצל חולים סופניים, הוא קורה היום
במשברי החיים שכולנו חווים בתקופה זאת.
התהליך מורכב מחמישה שלבים:
הכחשה. כעס. מיקוח. דיכאון. קבלה.
חווים את השלבים האלה גם בלי להכיר או
לדעת אותם. תהליך טבעי של הנפש והאישיות
להשלים עם המציאות, לצמוח מתוכה
ולהתחדש.
הכחשה: בהתחלה מסרבים לראות. להאמין.
פשוט, עם הכלים שברשותנו, לא יכולים להבין.
כשמבינים, כי זאת המציאות (כמה זמן אפשר
להתנגד לה, היא עומדת עירומה מולך, כבר
אי אפשר להמשיך להעמיד פנים שזה לא קורה.
כעס: מתפרץ, חסר שליטה. מידתו כמידת השבר
ואי אפשר להסתיר. גם לא רוצים. רוצים לרוץ ברחובות
ולזעוק. נפל. נשבר. נקרע. כואב לי.
המצוקה רוצה לצאת החוצה, היא חנוקה בפנים.
רוצה להתחלק, לא יכולה להחזיק את זה לבד.
בבכי וזעקה מפרקים לחתיכות, שתוכלי להכניס
פנימה לאט לאט לעכל כל מה שצריך.
(כיבוש והסתרה אינם פיתרון לאורך הזמן)
אם אין מי שומר צעדייך ומבין לליבך, נולדת בדידות גדולה.
לבד בעולם עם הכאב. נוצרת מחיצה בינך לבין העולם.
(תרגעי. זה זמני.)
מיקוח: אומדת מה קרה ומה האפשרויות.
מנסה להקטין, למזער את הפגיעה.נזק. לתקן.
מתווכחת ומתמקחת נלחמת בעצמך, במציאות,
משחקת ב לדחות את הקץ.
דיכאון: התהליך מעייף.מפחיד. את מתכנסת פנימה,
בתנוחה הזאת הדיכאון מוצא אותך. את כבר הרפֿת.
הכעס התיש אותך. רובצת לבד מול השבר.
קבלה: כאן, בסוף העולם פתאום ברגע בהיר,
את מתעוררת ומבינה שאם לא תשלימי עם מה שקרה,
לא יקרה שום דבר אחר. כוח חיים מרים אותך
או מסמן לך שביל או מדרגה להתחיל

אין קיצורי דרך ואי אפשר באמת לזרז,
יש לדברים את הקצב שלהם, היי סבלנית.
יוגה מועילה ותומכת בכל שלבי התהליך.
כדאי שתהיי רכה עם עצמך. את יכולה.
כדאי מאוד לא להיתקע באמצע.
כל שלב מוביל החוצה לריפוי, יכול גם להיות
מלכודת. (אין שם דבש.
בואי. תתקדמי. לאט לאט. עכשיו

זמנים חדשים קורים אנחנו נקראים לצאת
מהמקומות הצרים, לפתוח את הגישה שלנו.
במפגש אותנטי עם אתגרי המציאות, יש תחושה
של עוצמה וסיפוק.
האתגרים דורשים מאיתנו לדעת את עצמנו,
כדי להתמודד ב דרך חדשה של חשיבה, תגובה
ופעולה. מאלצים אותנו להשתנות, להתרחב
ומזכים אותנו במימוש הזכות ליופי ולחלום.
להוליד יצירתיות ממעטפת הקיום שלנו
כל רגע ורגע.

כמה מילים להבהיר צללים

מאשימה אחרים או את עצמך, במרחק מספק את נוכחת
שזה לא משנה. אשמה, בשני הכיוונים היא פיצול בינך לבינך.
את לא לוקחת אחריות על משהו בך.
ככל שהפיצול גדול כך הכשל להכיל.
השלם מוליד מלחמה בין הצדדים.
אי אפשר לקנות רק עם ׳פאלי׳ יש גם ׳עץ׳ למטבע.
פיצול הוא רק סוג של הגנה מכאב.

יש את הצד שאת אוהבת והצד השני שאת לא.
הצד השני בך אפל. צריך לשנות אותו
משופט למצדד. מחסר לנוכח. מנחבא לקיים. מאוחז למשחרר.
את לומדת להתרחב להכיל.
בעצם את לא רוצה לוותר על אף אחד מהחלקים שלך.
פשוט.
הניכור וההתנגדות להודות, מצלילים ומאפילים בפנים.
(קצת מביך, החלקים העיוורים שוכחים שהם נראים.

תמיד מעדיפים צד וזה שבצל, שלא מועדף, הולך ומאפיל.
מחפש תשומת לב אחרת.
את רוצה להיות בעלת בית אחראית, על שניהם.
מתחילה בלהסכים לו להיות.
בטבעיות הם מתאזנים כשאת מתקרבת לעצמך.

לא קל להחליף שפה ולכן מתרגלים שוב ושוב
להרחיב את המבט. במציאות
לא מעדיפה, מקבלת.
לא שופטת, מסתכלת.
לא מגיבה, מקשיבה.
לא נופלת, מחבקת.
הקיום נעשה רחום יותר. הנשימה חיונית ומתעמקת.

אנחנו נושמים שמינית מהאפשרות. הסטטיסטיקה אומרת.
כלומר אין מספיק חמצן למערכות לתפקד במיטיבן.
התנועה לא מגיעה לשרירים העמוקים ולאיברים הפנימיים.
נשימה רדודה משפיעה על איכות החשיבה ועל מצבי הרוח.
בנשימה מלאה
בטן משחררת את הכעס. לב זוכר להיפתח אחרי שנסגר.
ריאות נושמות את העצב החוצה. כליות לא אוחזות בפחד.
כיס המרה נקי מאשמה..

מודעות היא מבט רחב, זאת אהבה.
היא מסתכלת על היופי הקיים ושוכחת את שפת החיים.
כשמאחים את הפיצול, נולדת הכרת תודה.
שתי השפות משתלבות ונארגות אחת בשניה,
תומכות ומזינות אחת את השניה.
מציאות ודמיון. קיר וחלון. נהר ושמיים.
החיים הופכים ממלחמה לאמנות.
ממילים לריקוד.
אהבה
והיא מסתכלת על היופי הקיים ושוכחת את עצמה שם.

היופי והשוני

אני זוכרת שלא ידעתי מה אני רוצה.
לא ידעתי להגיד מה אני לא יודעת.
לא ידעתי מה אני מרגישה באמת.
לא רציתי להגיד מה אני מרגישה.
לא העזתי לרצות את מה שאני רוצה.
אנחנו מומחים בלהסתיר, לעצב
את הדברים, להדחיק את מה שצריך
להיפתח. נמנעים באדיקות
להודות, לרצות, להיכשל, לטעות. לתת.
לקבל. לשחרר. לסלוח. להיפתח.
אלה תנועות חיים בהן כולנו שותפים
כל אחד איך שהוא. זה השוני. זה היופי
כולנו צריכים ורוצים אותם דברים.

שינוי אינסופי

באים והולכים, מתקרבים ומתרחקים,
זאת פעימה. לשכוח מישהו שאהבנו
זה כמו לזכור מישהו שלא מכירים.
טעות, נפילה, קושי, טבעיים לחיים.
(אין תקיעות חמורה מחשיבות עצמית)
תנועה פנימית מנערת עודפים שנצברו.
דוחקת אל הקיר, להפילו. שוברת את הצר,
להתרחב. מבלגנת, לסדר מחדש.
תנודות הן המחיר שמשלמים לחיים.
פועמים באהבה.

מדיטציה

IMG_3070

רגעים של שחרור עצמי מהתמכרות לשכל.
נשימות חופש.

אי אפשר להסביר לשכל שהוא מקור הבעיה,
מקור החרדה.
הוא צריך לראות את זה לבד.

ההסכמה לעצור, היא ההתחלה.

מדיטציה

כלי שקט האוסף אל תוכו נקודות הסתכלות
במבט פשוט מדעות, רעיונות וביקורת.

חוט הסכמה הרוקם את היכולת לקבל
את עצמך כמו שאת.
את האחרים כמו שהם.

חלון הצצה לחיבור האינסופי בין הדברים.

מעבדה לפרימה ושחרור המיותר.

מקום ראוי ונעים בו הנדיבות מתעוררת
יקיצה טבעית.

בו הרצון לעזור ולתת
מתגבר בקלות.

היכל לרגעים קטנטנים של ניצחון.

נבנה מרגעי התבוננות.

שיעורי מדיטציה בתל אביב
תרגול יוגה
שיחות שלום
תהליך התפתחות והתמקדות

מבנים יציבים

IMG_1654

מבררת את המילים הרחוקות, המופשטות
במבנים צנועים וגמישים.
מחליפה תאוריה בחוויה אישית.
מפרקת ארמונות אידאים גדולים
בונה מבנים על האדמה, בעצמי.
מבנים זמניים של יציבות ואיזון.
ערה לתנועה, לזרימה, לקצב הפנימי.
שמה לב לתנודה של התגבשות ופרימה.

הנאמנות היא לעצמי
לא לדעות ולרגשות המשתנים
לא למבניות מקובלת.
נאמנה לתהליך ההתהוות
מחזקת את הרצון לעמוד במחוייבויות.
בשמחה ושביעות
נאמנה לטוב ולפשטות