בהגהווד גיטה

גיטה 3.33 תרגום שלנו

׳גם החכם מופעל
על ידי טבעו
כמו האחרים,
מה הטעם בשליטה?׳

שאלה נפלאה. אוחזת עולם ומלואו
מתמקדת בטבור הבלבול.
החכם מוחק את ההזדהות שלו
לא את האישיות

מוחק זאת מילה גדולה וחזקה מדי למציאות
בואי. נקבל אותה כ כיוון, התכוונות.

החכם משנה את היחס שלו
למחשבות ולרגשות של עצמו,
התמכרות להם
אמונה עיוורת בצדקתם
אינה מאפשרת שלווה
ומפריעה ליחסים

החכם פורם את החשיבות העצמית.
זה הכל .

זו אינה שליטה. זו התמסרות
ל כנות, סקרנות, אותנטיות
ובעיקר להקשבה.

החיבור למהות לא מבטל את האישיות
הנשמה היא עוד מימד שלנו
היא לא מחליפה את האגו
לא אמורה ולא מתיימרת.

אין לנו העדפה על חלק זה או אחר
ההיפך, אנחנו רוצים את הרצף כולו.
אנחנו רוצים להכיר את כל החלקים
ולהגשים את המכלול שלנו בחיים

אין כוונה להתעלם מהגוף ונטיותיו
אלא לתת את המיטב והמירב שלנו
בלי להיות קשורים לפירות הפעולה
לתוצאות.

דרך הגיטה – מתוך פרק 3

׳לא על ידי הימנעות ממעשים
משיג האדם חופש מפעולה
ולא על ידי התכחשות
ישיג מטרותיו.׳

4.3
הימנעות לא מביאה חופש
חופש זה דבר שצריך להשיג
התכחשות היא לא הדרך להשיג
דבר בעל ערך ומשמעות

׳אומרים שהחושים חזקים
אך המחשבה גבוהה מהם.
התבונה אף יותר
אולם העצמי חזק מהכל׳
42.3
המחשבה מטפלת בכאב, לדוגמא,
היא יכולה כיוון שהיא מעליו בהיררכיה הפנימית
יש לנו שליטה על התגובות לקריאת החושים
התבונה, הבינה, השכל של הלב. שלמה המלך לדוגמא
תבונה יותר עגולה ורכה מחשיבה שכלתנית, יכולה
לקבל, לסלוח, לוותר, מתאימה ונכונה יותר לחיים וליחסים,
העצמי- הנקודה הנצחית, האש האלוהית בנו, חזקה מהכל

בחדר ביקשו קצת הסבר, אני מציירת מפה
באמצע השכל והרגש
מעל השכל- הרוח- חשיבה בהירה, רחבה, לא מזוהה עם הדנא וההיסטוריה,
לא עם התבניות האישיות
מתחת לרגש- הנפש- רגש לא פתור, מגיל שלוש אמא כיבתה את האור בחדר
ואת רצית שהיא תישאר וזה יכול ללוות אותך חמישים שנה ולקחת חלק בחייך ובחירותיך
אם את מודעת לזה או לא.
זה העומקים שלך אישית לפתור. לכבס את הרגשות של הנפש, לשחרר את המשקעים,
להמיס את הפגיעה בליטוף ולהסכים לעזוב אותה.
מסביב לכל אלה החלקים או בתוכם, כי זה לא מעל ולא מלמטה,
על מישור אחר, במימד אחר של המערכת
הנשמה- הניצוץ האלוהי. הגרעין. הפוטנציאל. המהות הפנימית, הנצחית,
שהיא אישית ולא אישית גם יחד

יוגה היא דרך מכוונת לעצמי. אל החיבור הפנימי האלוהי היא שואפת.
על זה הגיטה, על זה אני מדברת מחוויה

ההיזכרות מעירה את השמחה

באה לסלון, אמאשלי, שמש, מחזיקה את הדף האחורי
של עכבר העיר. מצאתי משהו מעניין הערב
לא רחוק מכאן, היא אומרת, תלכי?
אם תחזרי הביתה אני מניחה שלא, אם תישארי,
מצטרפת אליך בשמחה. הגענו לדירה קטנה,
קומת קרקע, עמוסה עשרות אנשים יותר מדי,
חם, צפוף, מרעיש ואין איפה לשבת. דחוקים
כולנו. פתאום צלילים מציפים את החלל,
קונצרט קערות טיבטיות, החדר השתתק והתרחב
צלולים שטפו את החלל בינינו, בתוכנו,
רטטים ליטפו, פתחו, זה היה מופלא,
כאילו כל הגוף נהייה אוזן גדולה ורגישה
וכולנו יחד שם בחדר שוחים בצלילים ארוכים
עמוקים בלי גבולות.
חזרנו הביתה מרוגשות, מנולו מסתכל עלי ואומר
מה קרה? חזרת אחרת! ריגש אותי שהוא רואה
עוד לא הבנתי מה בעצמי, אחר כך באתי אליו,
הוא היה במטבח ואמרתי כאילו נכנסתי למוח שלי
ניקיתי מדפים עמוסים ומאובקים, שטפתי את הרצפה,
הדלקתי את האור ויצאתי. הוא הסתכל עלי, חייכנו וזהו.
אבל באמת משהו קרה בי.
היום נדמה לי שהחוויות הגדולות האלה הן זרעים
שאפשר להנביט. לוקח זמן להתעצב, לעשות שינוי
בתפישה, הבנה היא תהליך. משהו קורה בפנים
כשאת פוגשת משהו חדש בך. בעצמך. גדול ממך.
זה פתח.
העומק שהצלילים פתרו בי. השקט שלא היכרתי.
האהבה שזה מציף בפנים. הבנה שיש הרבה יותר
ממה שאני מכירה ויודעת

יחסים בין הכרה למחשבה

את שוכבת על הגב בעיניים עצומות
שמש נעימה כובע רחב שוליים
מכסה לך את הפנים
מישהו מלטף לך את הרגל
זה נעים?
תלוי מי זה

טוהר ההתנסות נעלם
המחשבה שולטת בחוויה שלנו

זה לא עניין של מזרח או מערב
זאת הבנה רחבה

אני חווה ליטוף ברגל
בלי לחשוב
אם זה נעים או לא
ובלי לחשוב של מי היד,
זאת התעלות עדינה
של המבט והתמונה עצמה
מעבר לאישי.

אפשר לקרוא לזה אהבה?! ביטחון עצמי?!

כשהאינטילגנציה תופסת
את הטבעיות של התופעה
אין דיכוי, אין הדחקה,
אין במה לאחוז
אין על מה לדון
זה מה שקורה כרגע,

לא התקשרת. זאת עובדה
היא לא מעוררת בי תגובה רגשית
לא דעה ולא מחשבה. זאת עובדה
לא התקשרת. ויש לכך סיבות ותוצאות
וזה חלק ממכלול היחסים, החיים.
אכפת או לא אכפת לי שלא התקשרת,
התגובה שלי לא תשנה את העובדה,
היא תשנה את היחסים
ואת מצב הרוח שלי.
זאת עוד עובדה.
אני יכולה לעשות מה שאני רוצה איתה
כשאני מודעת

אני יושבת עכשיו. זה לא משנה אם זה
קשה או נעים, אני יושבת. העובדה
מרחיבה ומבהירה את תווך הרגשות שלי.
יש לי מחשבות עכשיו. זה לא טוב
או לא טוב, זאת עובדה. מה אני עושה
איתה? כלום. אני ערה לעובדה, בהירות
זה הכל. המבט הזה מבחוץ לדברים,
שמכיל גם אותי בתוך מה שקורה
ואינו מתערב, הוא אפשרות של זקיפות
טבעית, של הצללת המבט

תודעה רחבה יותר בהירה וערה,
פחות דרמטית בתגובה,
לא מתוך התעלמות או אדישות
זה לא יהיה הכיוון הנכון, ההפך,
הרחקת המבט והכללת עצמי בתוך התמונה
ממתן את הטלטלה ומרחיב את האפשרות.
זוכרת שאני חלק משלם גדול אחד.

ליטוף זאת דוגמא אינטימית,
זה תמיד אינטימי
זאת השיחה ביני לביני
והיא קובעת עולמות.

תארי לעצמך שאת כועסת
הרחבת בעדינות, מעבר לאישי,
את לא מכחישה או מדכאת,
אין עניין של צדק או ויכוח,
הרחבה מאפשרת לך
לעצור עם מה שיש
ולבחור את התגובה שלך,
לסלוח יותר בקלות
ולהיפטר ממשקעים ושובלים

יש הבנה ברורה של מערכת היחסים
בין תודעה ל מחשבה.
תודעה רחבה
לא מאפשרת לרגש או מחשבה
זו או אחרת, לגדול למימדים עצומים
בזכות זה שאינה אישית

שיעורי יוגה והתפתחות תודעתית
תל אביב

כל העניין הוא פתיחות וחיבור

מאי אפור מטפטף, ציפורים מצייצות בחצר
חזרתי מסיבוב בחוץ, חומר המוזר נכנס לריאות.
מישהו ערבב את הצבעים והצורות, רחובות
ריקים מאדם ותנועה, המוכר נעשה לא-מוכר ,
לא ברור מה לעשות, הבלבול תפס אותנו
לא מוכנים. עכשיו קדימה זה אחורה?
לקבל את מה שקורה זאת מודעות או פחד?
מל פתאום מתקשרת, השיחה ממשיכה
בלי לאמוד מרחקי זמן אנחנו זורמות בקלילות,
לפני הסיום היא תולה את תמונת המציאות
על הודי ׳מואר׳ אמר, זה מצב בו חווים יותר
את הכאב והסבל במציאות, העניין עם האור
בהחלט דורש בהירות. בפשטות הכי למילים
כל העניין הוא פתיחות וחיבור. הוא מסכים
להיות פתח לעולם.
ברור. אם הקרובים לו, לא שומרים עליו
מפני הרוע שלהם, הוא אכל אותה.
ככל שפתוח יותר נכנס יותר
מתמטיקה פשוטה.
לא סתם אנחנו מתעטפים שכבות הגנה
ושריון הגוף, מפחדים לפתוח, להיפגע,
לא שמעתי התנצלות אבל היא משכה בחוטים
להראות שהם קשורים כשהיו.
אני עצמי לא מוצאת עניין רב בפרשנות והסברים
מצדיקים או מגנים את העבר
כמו בפתיחות שיש בינינו כעת.
ואז, כי כשפתוח אפשר,
נגענו בשבר מאוד בעדינות.
במציאות עושים דברים בכוח,
לעצב בחומר,
זה לא אותו דבר בין אנשים.
בעניין הזה, ד אומר, מעניין להצליח
לראות את הצד השני.
הרגשתי שהצלחנו קצת, אמרתי.
יפה הדיוק שקורה בנו עם השנים
לא סתם השקענו בעצמנו, עכשיו
כשאנחנו מכירים יותר מהמורכבות
ואנחנו כבר יכולים לדבר על הדברים
בינינו הכל נעשה הרבה יותר
בהרבה פחות,
אבל גם זה כבר נאמר.
אני אומרת להגיד לא
לכוחות המפרידים.

תודה שחשבת עלי

חג. אביב. חירות. מסתכלת מסביב
חיפוש הוא אופן ההתנהלות שלי
לא כי איבדתי משהו אלא כי אני מתגעגעת.
אוהבת את הפתיחות הזאת כקיום,
מסתכלת על ההדהודים ביני
לבין המציאות, הם מגלים לי
את הצעד הבא.
התנועה הזאת ממציאה אותי
מחדשת מסלולים
מרחיבה ומגמישה.
חוט עדין
משחרר אותי מאחיזה
בחולף ובמשתנה,
אני מעיזה לגעת בדברים.

התרגול שהיה מוקדש לשקט
לצרוף אותו פנימה,
להוריד מבנים עשויים מחלומות
לאדמה,
קיבל חיים אחרים.
מתוך השאיפה להתקרב,
הכוונה לא למרוד בשמיים
גם לא ללכת בהם לאיבוד,
התרגול הפך לסוג של אמנות לחימה.
אין יריב על המזרון, אני רוצה
לנצח את העיוורון שבי.
להרחיב ולהשלים.

חופש ועצמאות הם לא
מימוש רצונות רגעיים חולפים,
הם ביטוי ליכולת עצמית
להתמודד עם מה שקורה
עם המורכבות
ולהסתגל במהירות לנסיבות
המשתנות .

סגנון חיים פשוט ורזה מבוסס
על הישענות עצמית
בעיקרו הוא כושר חיים גבוה.
עושה את ההתמודדות האישית
יותר חסינה וערוכה למשברים
לא צפויים
כמעט לא חל שינוי באורח החיים שלי
מתורגלת ליצוק תוכן ןמשמעות
לשפע הזמן. מתמיד עובדת בבית.
ממעטת בקניות ובילויים. הולכת,
לא משתמשת בתחבורה ציבורית,
עם הרכב, רק מחוץ לעיר . מכבדת
פשטות, כנות, טבעיות, אוהבת שקט.

ביטחון הוא אשלייה. למדתי מניסיון.
היכולת להסתפק במועט
המאפיינת את סגנון החיים הזה,
היא מעטפת חוסן.
המשבר הזה בחיים שלנו
בעולם שלנו
הוא הזדמנות ללמוד להבחין
יותר בבהירות
בין רצונות לצרכים.
מה בין לבד לביחד.
זאת הזדמנות לכייל את עצמנו
מחדש. בעיניים פקוחות
מה שווה קיום בלי אהבה?!

שבת אחרצהרים החלפנו מחשבות


לשמור על העולם אנחנו זקוקים לאנושיות
היא אינה תלויה באלוהים, גם הנגיפים
לא תלויים בחסדו או בכעסו

האמונה מחזקת איפה שהשכל נבהל
ונכשל לראות את הפיתרון
אבל אינה מנוגדת לשכל הישר.
זאת חכמה לשמור על האמונה
כשלומדים לראות בבהירות

אמונה לא באה מלמעלה היא מעלה אותנו
מעל המחסום של ההגיון.
לא נמצאת באותו מישור
לוקחת אותנו למקומות יותר נקיים שלנו
משם באים כוחות חיוניים לחיים.

כשאני במקום הנכון חמלה היא
הרגשה טבעית.
כשאת במקום הנכון את שמה מסכה
לא כי אמרו לך

פעם תלמיד היה מודה למורה היום
המורה מודה לתלמיד, ככה רחקנו.
פעם אריכות ימים סימנה בינה מכובדת
והיום, כמה צמצמנו.

שבי בשקט, מיד את רואה כמה את שקרנית
אם את לא נבהלת ובורחת
את מתחילה לעשות דרך
להיות יותר אמיתית
יותר כנה עם עצמך
(ובכלל.
היכולת לראות בבהירות, גדלה
יחד עם פיחות בשיפוט ובהתנגדות
אנושיות מתחזקת בחמלה

נגיף מנסה להעיר אותנו

לא מבינה מספיק בגלגלים האחוריים של השעון היקומי התמקדתי לאורך השנים בקטן אלא שאין הבדל בין מיקרו למקרו. לא תמיד יודעת להסביר מה אני מרגישה אבל עדיין מעריכה את ההרגשה לא פחות מהסברים. הנגיף הזה עושה לנו לא טוב ובעצם מראה לנו את הלא טוב שהגענו אליו בהיסחפות, בלי כוונה ואפשר שנתעורר. אי אפשר לעצור את התהליך העולמי אפשר להיות ערים וקשובים ונשמרים ומתמודדים עם המציאות בעיניים פקוחות. אנחנו אטומים מאחרי מסך. לא נותנים למאורעות לגעת בנו. כבר אין לנו מקום וכוח לדאגה ולכאב אלא שהטכנולוגיה משתלטת לנו על החיים, כוחות גדולים מפרידים בינינו בכל מני דרכים, מגדלים בנו כוחות שליליים וחוסמים. משתמשים בנו. אנחנו מאבדים לאט לאט את הערכים והאיכויות עבורם שווה לחיות. את החופש, פשטות והאהבה, את הכרת התודה, נדיבות, השתתפות, אכפתיות. זאת לא דעה אישית. סתכלו סביב. בפנים. זה מה שקורה מרוב הלחץ והמתח, הגודש והעומס. כמו שהרשת החברתית פגעה לנו ביחסים באופן בלתי הפיך כך הנגיף דוחק אותנו עוד יותר לתוך חיים במסך. חברים זה מימד אחד פחות ובעצם היינו אמורים כבר להתבסס ברביעי או בחמישי. עכשיו אנחנו מרוצים ומתפעלים מעצמנו שאנחנו מתמודדים עם הטכנולוגיה שהפחידה עד לפני רגע ולא מבינים שזאת הכוונה הגדולה לעשות אותנו יותר אוטומטים. מכאנים, משובטים. פחות חושבים ומרגישים עצמאית. יותר מובלים. מפוחדים, חרדים.
כשאומרים שהעיקר בהרחבת התודעה, הלב, זה לא לקחת אישית ממש לא מתכוונים להפוך אותנו לאדישים, קרים, מחושבים עד ניתוק מאחרים, ההפך, הכוונה להיפרם מהחשיבות האישית כדי להרגיש יותר, להעיז להיות עדינים, לראות את השבריריות שלנו ושל אחרים. להיות יותר אכפתים אולי אפילו חומלים. התעוררות היא דבר מאוד מאוד אישי. התת מודע שלנו מלא, גדוש רעלים, אנחנו מחוברים ביחד, הפרשות התודעה העיוורות, לא מסתיימות בינינו לבין עצמנו, הן משפיעות ומשליכות. אנחנו במשבר קיומי ועדיין. לא לוקחים אחריות. אישית. על תכולתנו וכבודתנו הפנימית.
בואו. עת אביב הגיע ואם לא, בואו נביא אותו. אולי אני טועה,לא מעניינת,לא נחשבת, אני אומרת מה שאני חושבת ומרגישה.אהבה. זה הכל