מאמץ ללא מאמץ. שיטה ללא שיטה

לא פשוט להבין מה זאת ישיבה שקטה.
היא מקום, מצב, לא עשייה.
אין היא קשורה לשיטה,
אין בה שליטה.
אל תנסי להבין.
אין בה דעה על טוב או רע
נכון לאנכון.
גוף זקוף ונשימה רכה,
לא צריך לעשות.
ישיבה שהיא טבעית, היא מתנה.
בלי לומר על כך דבר, הנסתר מתגלה.

התודעה מתחדדת ומתבהרת
רגעי שקט אוצרים בך עוצמה.
יכולת הקשבה גדלה גם השקט והשמחה.
נותנת מרחב ומקום לתחושות העדינות.
השכל מלמד את הלב
השתוות.
הלב מלמד את השכל
התעלות
מעל התגובות הרגילות שלך.
תשומת לב לדקויות.
בתחושת הודיה הכל מתעורר.
ישיבה שקטה היא אהבה,
ציר ומעטפת הגנה.

שיחת יוגה 134#

אחרי ישיבה שקטה לפני תרגול פיסי אני שואלת
רוצים לעשות שיחת יוגה קטנה?
הנוכחים בחדר שותקים. מישהי אומרת
׳אני לא. אבל מה זה שיחת יוגה.׳
חשוב מאוד לתאם את התדר בשיחה,
כל מילה עלולה לפגוע, כל נימה להישמע
צורמת, במרחב ציבורי הנימוס שומר עלינו,
״בין זרים יש להלך כמו על ביצים״..
אנחנו זקוקים להקשבה עמוקה כדי להרגיש
איפה מי שמימול נמצא ואיך הוא בא.

זאת שאלה נהדרת באמת, מה זאת שיחת יוגה?
כולם שותקים. זה לא שיש תשובה נכונה
אני מעודדת. מישהי מחייכת ואומרת
׳כאן ועכשיו, להגיד מה שבא לי.׳
הנה. זה כאן ועכשיו מתחיל. קודם כל לשאול
מה שלא יודעים. זאת השאיפה לדעת ולהבין.
לדבר על הדברים מאיפה שאת, כדי להרחיב מבט.
אבל זה לא : מה שבא לי.

לא תמיד בא לי לצאת מהבית, לבוא לתרגל,
לפעמים בא לי להמשיך את השיחה הבטלה
כשאני יושבת לתרגל השקטת תנודות התודעה.
בא לי להשוות עם זאת על המזרון לידי. בא לי לדלג
על התנוחה, בא לי לבקר, להתבעס ולהתלונן.
לא בא לי להתאפק לגרד, להקפיד על תזונה והרגלים,
להתמיד,
לתת את כל כולי.
אנחנו כאן לא בגלל שבא לנו כרגע, זאת תוספת
מלבבת, אנחנו כאן כי הבנו שזה מיטיב וחשוב לנו
לאיכות ואריכות ימים. דווקא התרגול והמשמעת שומרים
על החופש לבחור, להתגבש, ללטש, להשלים.

מאוד נהנתי בשיעור אתמול בערב מישהי אומרת
אני רוצה לבוא פעם בשבועיים בערב, לגיוון.
הקבוצה בערב מלאה והקבוצות בבוקר יותר פנויות
אני נאלצת להסביר בהגיונית, היום זה לא מספיק
שהמורה אומרת. אשמח אם תשארי במשבצות הקבועות,
עדיף למחוק את המחשבה הזאת אני מוסיפה מתוך
הכרות עמוקה עם התודעה, היא יכולה לעשות מזה
מטעמים.. סתם רעש ועומס מיותר.
היא נכנסת לשירותים, יוצאת עם חיוך ושואלת
אז למחוק את המחשבה הזאת? אני מחייכת אליה
חושבת שהיא מבינה אותי, כשהיא הולכת
אני שמה לב שהחיוך שלה נשאר קפוא על הפנים,
חסר תנועה.
היא לא באה יותר.
כמובן עדיף לה לא לבוא אם לא בא לה ללמוד.

השיחה הפנימית מעצבת את הפנים שלנו במציאות.

אי אפשר ללמד עדינות. נדיבות. אכפתיות. הקשבה.
הלימוד הוא לא טכני, אפשר לעשות תנועות ותנוחות
וזה חשוב אבל חלקי.
אפשר לאהוב, אי אפשר ללמד את זה.
אפשר בסבלנות שוב ושוב וחשוב חשוב חשוב
לא לקחת אישית
ולסמן את הקווים במציאות שהיא לא תיפול לתחתיות.

אי אפשר ללמד אומץ, כנות, פתיחות, סקרנות,
אפשר לגדל אותם. ביחד.
שיחה יוגית היא אנכית. ביני במציאות לבין איך ומי
שאני רוצה להיות.

מסתכלת על דברים רגילים. מובנים מאליהם
במבט חדש. דברים חרישיים שלנו עם עצמנו.
זאת התבוננות יותר משיחה. זאת ההקשבה עצמה
יותר מ ידע. זה להרגיש את הדברים. (הם כל הזמן אומרים.

הנה כבר יצאה לנו כאן שיחת יוגה
לומדת להיות ערה לחלקים שונים, רצונות וניגודים,
חיכוך פנימי יכול להחליש או לגבש. תלוי מאיפה את באה
ולאן את רוצה להגיע. אני באה מאהבה.

מה שאני רוצה באמת לא נעוץ ברגע זה או אחר
וכל אחד מהרגעים מקרב אותי
או מרחיק.

זאת האמנות להיות פשוט

את צריכה להבין. איפה היית. מה חשבת. מה הרגשת.
לקחת על זה אחריות.זה הכל.
את צריכה להודות. מה עשית.
לקחת על זה אחריות.זה הכל.
את צריכה להצטער ולהתנצל. באמת. בשלמות. בכנות.
לקחת על זה אחריות.זה הכל.
את צריכה להרפות את זה. לשחרר את האנרגיה משם.
לקחת אחריות. זה הכל.

אוהבת את הילד שלך?
כועסת עליו לפעמים?
כשאת כועסת את לא אוהבת אותו?
אחרי כן את אוהבת אותו פחות?

אהבה לא תלויה בנו.
במה שאנחנו עושים. אומרים. חושבים.
ואם כן, היא מתנדנדת. נופלת. נשברת.
ובמילא כזאת, אין בה כוח בשבילך. וברגע,
בהיסח, בטעות, היא מתהפכת שם להיות
משהו רחוק מאוד מאהבה.

מותר לך לכעוס? אפשר שלא? ראוי שלא?
מה זה קשור לאהבה? אהבה לא קשורה.
היא איכות מופלאה. אינסופית. תני לה
לגדל אותך מעל מצבי הרוח שלך.

טוב ורע הם לא קווים מקבילים.
הם לא מוחלטים
הם מתהפכים. הם משלימים.
הם יחסיים להזדהות הרגשית.
כשאת מפסיקה לפחד מעצמך,
לפחד לטעות, להודות, להתמודד,
מפסיקה לפחד מהאפלה שלך,
נולדת חכמה כנה
והיא מזכה אותך בעידון וצניעות.

אדם משלים עם עצמו אחרי
שראה, הכיר וקיבל את כל פניו.
אחדות פנימית
זה לא לחדול להרגיש בושה,
זה לא להתבייש בכך.
בושה. אשמה. חרדה. פחד. לא נעלמים
לגמרי מהחיים
פשוט.אין קונפליקט ביני לביני.
לקחת אחריות. זה הכל.

מודה ועוזב ירוחם. זהו כלל גדול