מאמץ ללא מאמץ. שיטה ללא שיטה

לא פשוט להבין מה זאת ישיבה שקטה.
היא מקום, מצב, לא עשייה.
אין היא קשורה לשיטה,
אין בה שליטה.
אל תנסי להבין.
אין בה דעה על טוב או רע
נכון לאנכון.
גוף זקוף ונשימה רכה,
לא צריך לעשות.
ישיבה שהיא טבעית, היא מתנה.
בלי לומר על כך דבר, הנסתר מתגלה.

התודעה מתחדדת ומתבהרת
רגעי שקט אוצרים בך עוצמה.
יכולת הקשבה גדלה גם השקט והשמחה.
נותנת מרחב ומקום לתחושות העדינות.
השכל מלמד את הלב
השתוות.
הלב מלמד את השכל
התעלות
מעל התגובות הרגילות שלך.
תשומת לב לדקויות.
בתחושת הודיה הכל מתעורר.
ישיבה שקטה היא אהבה,
ציר ומעטפת הגנה.

כמה מילים להבהיר צללים

מאשימה אחרים או את עצמך, במרחק מספק את נוכחת
שזה לא משנה. אשמה, בשני הכיוונים היא פיצול בינך לבינך.
את לא לוקחת אחריות על משהו בך.
ככל שהפיצול גדול כך הכשל להכיל.
השלם מוליד מלחמה בין הצדדים.
אי אפשר לקנות רק עם ׳פאלי׳ יש גם ׳עץ׳ למטבע.
פיצול הוא רק סוג של הגנה מכאב.

יש את הצד שאת אוהבת והצד השני שאת לא.
הצד השני בך אפל. צריך לשנות אותו
משופט למצדד. מחסר לנוכח. מנחבא לקיים. מאוחז למשחרר.
את לומדת להתרחב להכיל.
בעצם את לא רוצה לוותר על אף אחד מהחלקים שלך.
פשוט.
הניכור וההתנגדות להודות, מצלילים ומאפילים בפנים.
(קצת מביך, החלקים העיוורים שוכחים שהם נראים.

תמיד מעדיפים צד וזה שבצל, שלא מועדף, הולך ומאפיל.
מחפש תשומת לב אחרת.
את רוצה להיות בעלת בית אחראית, על שניהם.
מתחילה בלהסכים לו להיות.
בטבעיות הם מתאזנים כשאת מתקרבת לעצמך.

לא קל להחליף שפה ולכן מתרגלים שוב ושוב
להרחיב את המבט. במציאות
לא מעדיפה, מקבלת.
לא שופטת, מסתכלת.
לא מגיבה, מקשיבה.
לא נופלת, מחבקת.
הקיום נעשה רחום יותר. הנשימה חיונית ומתעמקת.

אנחנו נושמים שמינית מהאפשרות. הסטטיסטיקה אומרת.
כלומר אין מספיק חמצן למערכות לתפקד במיטיבן.
התנועה לא מגיעה לשרירים העמוקים ולאיברים הפנימיים.
נשימה רדודה משפיעה על איכות החשיבה ועל מצבי הרוח.
בנשימה מלאה
בטן משחררת את הכעס. לב זוכר להיפתח אחרי שנסגר.
ריאות נושמות את העצב החוצה. כליות לא אוחזות בפחד.
כיס המרה נקי מאשמה..

מודעות היא מבט רחב, זאת אהבה.
היא מסתכלת על היופי הקיים ושוכחת את שפת החיים.
כשמאחים את הפיצול, נולדת הכרת תודה.
שתי השפות משתלבות ונארגות אחת בשניה,
תומכות ומזינות אחת את השניה.
מציאות ודמיון. קיר וחלון. נהר ושמיים.
החיים הופכים ממלחמה לאמנות.
ממילים לריקוד.
אהבה
והיא מסתכלת על היופי הקיים ושוכחת את עצמה שם.

היופי והשוני


באיזו קלות והתלהבות אנחנו משתפים
במחשבות ובדעות שלנו בכל עניין והזדמנות,
דת ופוליטיקה , עליהם אנחנו ממש
מוכנים לההרג
אבל לדבר על רגשות
זה מביך
אין לזה זמן
זה לא המקום..
אני זוכרת שלא ידעתי מה אני רוצה.
לא ידעתי להגיד מה אני לא יודעת.
לא ידעתי מה אני מרגישה באמת.
לא רציתי להגיד מה אני מרגישה.
לא העזתי לרצות את מה שאני רוצה.
אנחנו מומחים בלהסתיר, לעצב
את הדברים, להדחיק את מה שצריך
להיפתח. נמנעים באדיקות
להודות, לרצות, להיכשל, לטעות. לתת.
לקבל. לשחרר. לסלוח. להיפתח.
אלה תנועות חיים בהן כולנו שותפים
כל אחד איך שהוא. זה השוני. זה היופי
כולנו צריכים ורוצים אותם דברים.