דרך הגיטה – מתוך פרק 3

׳לא על ידי הימנעות ממעשים
משיג האדם חופש מפעולה
ולא על ידי התכחשות
ישיג מטרותיו.׳

4.3
הימנעות לא מביאה חופש
חופש זה דבר שצריך להשיג
התכחשות היא לא הדרך להשיג
דבר בעל ערך ומשמעות

׳אומרים שהחושים חזקים
אך המחשבה גבוהה מהם.
התבונה אף יותר
אולם העצמי חזק מהכל׳
42.3
המחשבה מטפלת בכאב, לדוגמא,
היא יכולה כיוון שהיא מעליו בהיררכיה הפנימית
יש לנו שליטה על התגובות לקריאת החושים
התבונה, הבינה, השכל של הלב. שלמה המלך לדוגמא
תבונה יותר עגולה ורכה מחשיבה שכלתנית, יכולה
לקבל, לסלוח, לוותר, מתאימה ונכונה יותר לחיים וליחסים,
העצמי- הנקודה הנצחית, האש האלוהית בנו, חזקה מהכל

בחדר ביקשו קצת הסבר, אני מציירת מפה
באמצע השכל והרגש
מעל השכל- הרוח- חשיבה בהירה, רחבה, לא מזוהה עם הדנא וההיסטוריה,
לא עם התבניות האישיות
מתחת לרגש- הנפש- רגש לא פתור, מגיל שלוש אמא כיבתה את האור בחדר
ואת רצית שהיא תישאר וזה יכול ללוות אותך חמישים שנה ולקחת חלק בחייך ובחירותיך
אם את מודעת לזה או לא.
זה העומקים שלך אישית לפתור. לכבס את הרגשות של הנפש, לשחרר את המשקעים,
להמיס את הפגיעה בליטוף ולהסכים לעזוב אותה.
מסביב לכל אלה החלקים או בתוכם, כי זה לא מעל ולא מלמטה,
על מישור אחר, במימד אחר של המערכת
הנשמה- הניצוץ האלוהי. הגרעין. הפוטנציאל. המהות הפנימית, הנצחית,
שהיא אישית ולא אישית גם יחד

יוגה היא דרך מכוונת לעצמי. אל החיבור הפנימי האלוהי היא שואפת.
על זה הגיטה, על זה אני מדברת מחוויה

ההיזכרות מעירה את השמחה

באה לסלון, אמאשלי, שמש, מחזיקה את הדף האחורי
של עכבר העיר. מצאתי משהו מעניין הערב
לא רחוק מכאן, היא אומרת, תלכי?
אם תחזרי הביתה אני מניחה שלא, אם תישארי,
מצטרפת אליך בשמחה. הגענו לדירה קטנה,
קומת קרקע, עמוסה עשרות אנשים יותר מדי,
חם, צפוף, מרעיש ואין איפה לשבת. דחוקים
כולנו. פתאום צלילים מציפים את החלל,
קונצרט קערות טיבטיות, החדר השתתק והתרחב
צלולים שטפו את החלל בינינו, בתוכנו,
רטטים ליטפו, פתחו, זה היה מופלא,
כאילו כל הגוף נהייה אוזן גדולה ורגישה
וכולנו יחד שם בחדר שוחים בצלילים ארוכים
עמוקים בלי גבולות.
חזרנו הביתה מרוגשות, מנולו מסתכל עלי ואומר
מה קרה? חזרת אחרת! ריגש אותי שהוא רואה
עוד לא הבנתי מה בעצמי, אחר כך באתי אליו,
הוא היה במטבח ואמרתי כאילו נכנסתי למוח שלי
ניקיתי מדפים עמוסים ומאובקים, שטפתי את הרצפה,
הדלקתי את האור ויצאתי. הוא הסתכל עלי, חייכנו וזהו.
אבל באמת משהו קרה בי.
היום נדמה לי שהחוויות הגדולות האלה הן זרעים
שאפשר להנביט. לוקח זמן להתעצב, לעשות שינוי
בתפישה, הבנה היא תהליך. משהו קורה בפנים
כשאת פוגשת משהו חדש בך. בעצמך. גדול ממך.
זה פתח.
העומק שהצלילים פתרו בי. השקט שלא היכרתי.
האהבה שזה מציף בפנים. הבנה שיש הרבה יותר
ממה שאני מכירה ויודעת

יחסים בין הכרה למחשבה

את שוכבת על הגב בעיניים עצומות
שמש נעימה כובע רחב שוליים
מכסה לך את הפנים
מישהו מלטף לך את הרגל
זה נעים?
תלוי מי זה

טוהר ההתנסות נעלם
המחשבה שולטת בחוויה שלנו

זה לא עניין של מזרח או מערב
זאת הבנה רחבה

אני חווה ליטוף ברגל
בלי לחשוב
אם זה נעים או לא
ובלי לחשוב של מי היד,
זאת התעלות עדינה
של המבט והתמונה עצמה
מעבר לאישי.

אפשר לקרוא לזה אהבה?! ביטחון עצמי?!

כשהאינטילגנציה תופסת
את הטבעיות של התופעה
אין דיכוי, אין הדחקה,
אין במה לאחוז
אין על מה לדון
זה מה שקורה כרגע,

לא התקשרת. זאת עובדה
היא לא מעוררת בי תגובה רגשית
לא דעה ולא מחשבה. זאת עובדה
לא התקשרת. ויש לכך סיבות ותוצאות
וזה חלק ממכלול היחסים, החיים.
אכפת או לא אכפת לי שלא התקשרת,
התגובה שלי לא תשנה את העובדה,
היא תשנה את היחסים
ואת מצב הרוח שלי.
זאת עוד עובדה.
אני יכולה לעשות מה שאני רוצה איתה
כשאני מודעת

אני יושבת עכשיו. זה לא משנה אם זה
קשה או נעים, אני יושבת. העובדה
מרחיבה ומבהירה את תווך הרגשות שלי.
יש לי מחשבות עכשיו. זה לא טוב
או לא טוב, זאת עובדה. מה אני עושה
איתה? כלום. אני ערה לעובדה, בהירות
זה הכל. המבט הזה מבחוץ לדברים,
שמכיל גם אותי בתוך מה שקורה
ואינו מתערב, הוא אפשרות של זקיפות
טבעית, של הצללת המבט

תודעה רחבה יותר בהירה וערה,
פחות דרמטית בתגובה,
לא מתוך התעלמות או אדישות
זה לא יהיה הכיוון הנכון, ההפך,
הרחקת המבט והכללת עצמי בתוך התמונה
ממתן את הטלטלה ומרחיב את האפשרות.
זוכרת שאני חלק משלם גדול אחד.

ליטוף זאת דוגמא אינטימית,
זה תמיד אינטימי
זאת השיחה ביני לביני
והיא קובעת עולמות.

תארי לעצמך שאת כועסת
הרחבת בעדינות, מעבר לאישי,
את לא מכחישה או מדכאת,
אין עניין של צדק או ויכוח,
הרחבה מאפשרת לך
לעצור עם מה שיש
ולבחור את התגובה שלך,
לסלוח יותר בקלות
ולהיפטר ממשקעים ושובלים

יש הבנה ברורה של מערכת היחסים
בין תודעה ל מחשבה.
תודעה רחבה
לא מאפשרת לרגש או מחשבה
זו או אחרת, לגדול למימדים עצומים
בזכות זה שאינה אישית

שיעורי יוגה והתפתחות תודעתית
תל אביב

כל העניין הוא פתיחות וחיבור

מאי אפור מטפטף, ציפורים מצייצות בחצר
חזרתי מסיבוב בחוץ, חומר המוזר נכנס לריאות.
מישהו ערבב את הצבעים והצורות, רחובות
ריקים מאדם ותנועה, המוכר נעשה לא-מוכר ,
לא ברור מה לעשות, הבלבול תפס אותנו
לא מוכנים. עכשיו קדימה זה אחורה?
לקבל את מה שקורה זאת מודעות או פחד?
מל פתאום מתקשרת, השיחה ממשיכה
בלי לאמוד מרחקי זמן אנחנו זורמות בקלילות,
לפני הסיום היא תולה את תמונת המציאות
על הודי ׳מואר׳ אמר, זה מצב בו חווים יותר
את הכאב והסבל במציאות, העניין עם האור
בהחלט דורש בהירות. בפשטות הכי למילים
כל העניין הוא פתיחות וחיבור. הוא מסכים
להיות פתח לעולם.
ברור. אם הקרובים לו, לא שומרים עליו
מפני הרוע שלהם, הוא אכל אותה.
ככל שפתוח יותר נכנס יותר
מתמטיקה פשוטה.
לא סתם אנחנו מתעטפים שכבות הגנה
ושריון הגוף, מפחדים לפתוח, להיפגע,
לא שמעתי התנצלות אבל היא משכה בחוטים
להראות שהם קשורים כשהיו.
אני עצמי לא מוצאת עניין רב בפרשנות והסברים
מצדיקים או מגנים את העבר
כמו בפתיחות שיש בינינו כעת.
ואז, כי כשפתוח אפשר,
נגענו בשבר מאוד בעדינות.
במציאות עושים דברים בכוח,
לעצב בחומר,
זה לא אותו דבר בין אנשים.
בעניין הזה, ד אומר, מעניין להצליח
לראות את הצד השני.
הרגשתי שהצלחנו קצת, אמרתי.
יפה הדיוק שקורה בנו עם השנים
לא סתם השקענו בעצמנו, עכשיו
כשאנחנו מכירים יותר מהמורכבות
ואנחנו כבר יכולים לדבר על הדברים
בינינו הכל נעשה הרבה יותר
בהרבה פחות,
אבל גם זה כבר נאמר.
אני אומרת להגיד לא
לכוחות המפרידים.

מאמץ ללא מאמץ. שיטה ללא שיטה

ישיבה שקטה
היא מקום, מצב, לא עשייה.
אין היא קשורה לשיטה,
אין בה שליטה.
אל תנסי להבין.
אין בה דעה על טוב או רע
נכון לאנכון.
גוף זקוף ונשימה רכה,
לא צריך לעשות.
ישיבה שהיא טבעית, היא מתנה.

התודעה מתחדדת ומתבהרת
רגעי שקט אוצרים בך עוצמה.
יכולת הקשבה גדלה גם השקט והשמחה.
נותנת מרחב ומקום לתחושות עדינות.
השכל מלמד את הלב
השתוות.
הלב מלמד את השכל
התעלות
מעל התגובות הרגילות שלך.
תשומת לב לדקויות.
בתחושת הודיה הכל מתעורר.
ישיבה שקטה היא אהבה,
ציר ומעטפת הגנה.

יש לך את זה ביותר עדין?

אימון תודעתי

לזהות את הביקורתיות, גלויה או נחבאת, במילים או ביניהן,
בנימה, בגישה. זה תהליך. בהקשבה אנחנו מתבהרים.
עדינות היא איכות מולדת, אם לא חזקים ונקיים מספיק
להגן עליה, היא הופכת מ זכות ל בעיה.
הזדהות רגשית עם המחשבות והכאבים שלנו מעכירה
את התודעה ומפצלת את העולם. אנחנו רוצים להשלים.
העולם זקוק לאנשים רגישים וחזקים
(אדישים ו רגשניים יש מספיק.

חשיבה יוגית רואה את היבטי הקיום מורכבים משלוש איכויות:
צלילות (איזון, אור, הרמוניה)
להיטות (תנועה, סערה, בריאה)
עכירות (תקיעות, חושך, התנגדות)
שילוב בין האיכויות יוצר את מכלול האפשרויות והצבעים.
כל דבר, מצב וגם אנחנו, כוללים את שלושת האיכויות
במינון שונה ומשתנה.
איכות היא תכונה, של תופעה, תנועה ופוטנציאל.
מפת האיכויות, בכל רגע, היא תזכורת צבעונית ליכולת
ומפתח לכוון עצמנו בסמטאות המציאות.
זיהוי האיכויות בי, במצב, ברגע זה, עוזר לכוון ולתאם
בין הכוחות, לשחק איתם. ברקע נושמת השאיפה
לבהירות. מעיין העוצמה.
פיחות בביקורתיות מרחיב ומבהיר את ראיה,
את יכולת ואיכות ההתעמתות בחיים. במציאות.

הביקורת שלך לא אומרת עלי כלום, היא אומרת עליך:
את מבקרת עכשיו. כך גם כשאת אומרת על עצמך.
להבין את זה, זאת התחלה של התעוררות.
הביקורת, המילים, פוגעות רק אם יש בהן אמת
(שקשה לי להכיל או עדיין לא רואה)
לא נותנת לאמת להעליב אותי, פותחת לה,
נותנת לה לפתוח בי.
כך וככה אמרת, אפגע רק אם אני בעצמי חושבת כך
או אם יש בקיומי צורך באישור המבט מבחוץ.
אם הכל בסדר ביני לביני, אז אמרת, זה שלך,
אני לא לוקחת פנימה את העלבון וגם לא כועסת עליך.
אמרת. אנשים כל הזמן אומרים דברים. נכון לאנכון,
התכוונת או לא, זה לא חשוב באמת כמו אם יש בזה
משהו מועיל בשבילי. (תמיד רק חיובי.

אמונה מוחלטת במחשבות שלנו, עיוורת.
קשה לתפוס שהמחשבות הן לא אנחנו.
הן חושבות אותנו. הן מסתירות לנו. הן לא ה אמת.
יותר קל ואפשר להבין שאחיזה בסבל: כאב, כעס, אשמה,,
לא מולידה טוב.
אז מה אם את ״צודקת״ (זה כלכך נמוך ובודד.
הכל זורם ומשתנה רק אנחנו תוקעים את עצמנו
בתוך הסבל. (לא בכוונה, זה מה שלמדנו, זאת השפה)

מררה היא מררה. היא לא שלנו
ואנחנו לא באמת רוצים להתעטף ולהתמלא בה.
היה רגע חלש, עקום, כזה או אחר,
לא צריך להנציח אותו בספרי ההיסטוריה.
צומחים ממנו.
לא צריך להאמין ולדבוק בכל מחשבה,
הן רק תנודות של התודעה,
בוחרים.

יותר נוח למלמל ולמחזר את המררה
מאשר לפעול במציאות.
יותר קל לדבר על מישהו, מאשר אליו.
יותר קל להרוס מלבנות.
יותר קל ללכת מלבוא.
יותר קל לסגור מלפתוח.
או שזה רק נראה כך כי רגילים.

כמה שנבקר פחות את עצמנו ואחד את השני,
בלי בסדר/לא-בסדר), נוכל לראות יותר
ולהיות נדיבים. עדינות היא עוצמה לא חולשה.

מאיבוד למציאה בחמישה צעדים

קובלר מזמן מיפתה את התהליך
אצל חולים סופניים, הוא קורה היום
במשברי החיים שכולנו חווים בתקופה זאת.
התהליך מורכב מחמישה שלבים:
הכחשה. כעס. מיקוח. דיכאון. קבלה.
חווים את השלבים האלה גם בלי להכיר או
לדעת אותם. תהליך טבעי של הנפש והאישיות
להשלים עם המציאות, לצמוח מתוכה
ולהתחדש.
הכחשה: בהתחלה מסרבים לראות. להאמין.
פשוט, עם הכלים שברשותנו, לא יכולים להבין.
כשמבינים, כי זאת המציאות (כמה זמן אפשר
להתנגד לה, היא עומדת עירומה מולך, כבר
אי אפשר להמשיך להעמיד פנים שזה לא קורה.
כעס: מתפרץ, חסר שליטה. מידתו כמידת השבר
ואי אפשר להסתיר. גם לא רוצים. רוצים לרוץ ברחובות
ולזעוק. נפל. נשבר. נקרע. כואב לי.
המצוקה רוצה לצאת החוצה, היא חנוקה בפנים.
רוצה להתחלק, לא יכולה להחזיק את זה לבד.
בבכי וזעקה מפרקים לחתיכות, שתוכלי להכניס
פנימה לאט לאט לעכל כל מה שצריך.
(כיבוש והסתרה אינם פיתרון לאורך הזמן)
אם אין מי שומר צעדייך ומבין לליבך, נולדת בדידות גדולה.
לבד בעולם עם הכאב. נוצרת מחיצה בינך לבין העולם.
(תרגעי. זה זמני.)
מיקוח: אומדת מה קרה ומה האפשרויות.
מנסה להקטין, למזער את הפגיעה.נזק. לתקן.
מתווכחת ומתמקחת נלחמת בעצמך, במציאות,
משחקת ב לדחות את הקץ.
דיכאון: התהליך מעייף.מפחיד. את מתכנסת פנימה,
בתנוחה הזאת הדיכאון מוצא אותך. את כבר הרפֿת.
הכעס התיש אותך. רובצת לבד מול השבר.
קבלה: כאן, בסוף העולם פתאום ברגע בהיר,
את מתעוררת ומבינה שאם לא תשלימי עם מה שקרה,
לא יקרה שום דבר אחר. כוח חיים מרים אותך
או מסמן לך שביל או מדרגה להתחיל

אין קיצורי דרך ואי אפשר באמת לזרז,
יש לדברים את הקצב שלהם, היי סבלנית.
יוגה מועילה ותומכת בכל שלבי התהליך.
כדאי שתהיי רכה עם עצמך. את יכולה.
כדאי מאוד לא להיתקע באמצע.
כל שלב מוביל החוצה לריפוי, יכול גם להיות
מלכודת. (אין שם דבש.
בואי. תתקדמי. לאט לאט. עכשיו

זמנים חדשים קורים אנחנו נקראים לצאת
מהמקומות הצרים, לפתוח את הגישה שלנו.
במפגש אותנטי עם אתגרי המציאות, יש תחושה
של עוצמה וסיפוק.
האתגרים דורשים מאיתנו לדעת את עצמנו,
כדי להתמודד ב דרך חדשה של חשיבה, תגובה
ופעולה. מאלצים אותנו להשתנות, להתרחב
ומזכים אותנו במימוש הזכות ליופי ולחלום.
להוליד יצירתיות ממעטפת הקיום שלנו
כל רגע ורגע.

אימון קבוע הוא סירת הצלה למשמעות

׳יוגה היא הגבלת תנודות התודעה׳.
אנחנו באים כדי להיות. התרגול הוא איכות של הקשבה.
המטרה של היוגה להעניק לנו כוחות חיים.
אנחנו מרחיבים את התודעה ממחשבות להקשבה
לומדים לעצור, להניח, להתרכז, להיות נוכחים.
תנועת הנשימה אוספת אותנו מכל המקומות לכאן,
עכשיו, בגוף, ברגע זה.
עצירת החזרה האוטומטית על תכנים מוכרים,
מחלישה את האחיזה של העבר,
משחררת אמונות ודפוסי מחשבה מגבילים.
מפרקת תבניות תגובה והתנהלות לא רצויים.
אנחנו לומדים להכיר את עצמנו מבפנים,
מבינים איך הדברים פועלים. את הקשרים וההשפעות.
בעת התרגול אנחנו לא חוזרים על מה שאנחנו יודעים,
אנחנו נוכחים בהווה.
שמים לב לתחושות.
לדקויות.
לשינויים.
בעצם אנחנו הולכים את הדרך מהראש אל הלב.

שיעורי יוגה בתל אביב

כל חלקיק הוא תנועה

אין לנו שליטה על החיים ולא הכל אנחנו יכולים להבין.
אנחנו מחפשים הבנות להצדיק את הבלתי נתפש, החיפוש
מעמיק ומרחיב אותנו.
במבט רחב את מבינה שהדברים קורים כמו שהם קורים
לטוב ולרע.
לא הכל אנחנו מבינים ואין לנו שליטה על החיים,
זאת הבנה רחבה ועמוקה להשיג.
ואת לומדת להבין. אנחנו לא שולטים כאן אנחנו חווים
מה שמזמנים לנו החיים.

הזמן עכשיו מורכב מאינספור חלקיקים שבירים
והחושים של הגוף של הנפש פעורים.
לא זמן למחשבות עכשיו את מתאמנת בלהיות.
נאספת בפעולות קטנות של יומיום. דורכת על האדמה,
טובלת במים, מסתכלת על השינויים של האור,
נמצאת ביחד עם אנשים קרובים ואוהבים,
מקשיבה לנימים הקטנים שמעצבים את הרגע.
בתוך המצבים אנחנו יכולים ליפול או לקום ולהמשיך.
לא זמן למחשבות עכשיו את מחזקת את הגוף,
מחזירה לנפש את הבסיסים. עכשיו את שומרת על הנשימה,
נותנת לרוח ללטף את הפנים, מתחברת אל הבטן שלך
את מגלה מחדש מי את ואיך לחיות.
החיים מעוררים אותנו אליהם, אל עצמנו.
זעזועים בעומק היסודות מעוררים תנועה, בוראים עולמות.

אין לנו שליטה על החיים ולא הכל אנחנו יכולים להבין.
אני מסכימה לעצב להיות. לפחד לעבור. לכאב להתנפל.
זה לא אישי. החיים ממשיכים לחיות גם כשעולמך נחרב,
הם מזכירים לך שהכל בתנועה.ואת לא חלקיק מופרד מהמכלול
את חלק מתנועה אחת. הם מזכירים לך את הרגע הזה,
מכירים לך את שבריריות הקיום. מכירים לך עוצמות נעלמות.
בתוך הנסיבות והשינויים דברים קורים. לא את הכל ניתן להסביר.
החיים מאלצים אותך לרפא את הרצון. מזכירים לך שהם יקרים
ויחידים.

אין לנו שליטה על החיים ולא הכל אנחנו יכולים להבין
זה אף פעם לא שיעור פשוט אבל הוא מוציא אותנו מהידע
אל המופלא.

אומץ

P1070194
אומץ

יש שניים.
אחד לראות את האמת
שני להיות מי שאתה באמת

מי שטבעו זכה בראשון
השני יכול ליפול בכישלון נורא
דווקא בגלל. לא פשוט
גם אם מזהיר
להיות דיסוננס קיצוני לסביבה
ולמבניות הרגילה