מאמץ ללא מאמץ. שיטה ללא שיטה

ישיבה שקטה
היא מקום, מצב, לא עשייה.
אין היא קשורה לשיטה,
אין בה שליטה.
אל תנסי להבין.
אין בה דעה על טוב או רע
נכון לאנכון.
גוף זקוף ונשימה רכה,
לא צריך לעשות.
ישיבה שהיא טבעית, היא מתנה.

התודעה מתחדדת ומתבהרת
רגעי שקט אוצרים בך עוצמה.
יכולת הקשבה גדלה גם השקט והשמחה.
נותנת מרחב ומקום לתחושות עדינות.
השכל מלמד את הלב
השתוות.
הלב מלמד את השכל
התעלות
מעל התגובות הרגילות שלך.
תשומת לב לדקויות.
בתחושת הודיה הכל מתעורר.
ישיבה שקטה היא אהבה,
ציר ומעטפת הגנה.

שיחת יוגה 134#

אחרי ישיבה שקטה לפני תרגול פיסי אני שואלת
רוצים לעשות שיחת יוגה קטנה?
הנוכחים בחדר שותקים. מישהי אומרת
׳אני לא. אבל מה זה שיחת יוגה.׳
חשוב מאוד לתאם את התדר בשיחה,
כל מילה עלולה לפגוע, כל נימה להישמע
צורמת, במרחב ציבורי הנימוס שומר עלינו,
״בין זרים יש להלך כמו על ביצים״..
אנחנו זקוקים להקשבה עמוקה כדי להרגיש
איפה מי שמימול נמצא ואיך הוא בא.

זאת שאלה נהדרת באמת, מה זאת שיחת יוגה?
כולם שותקים. זה לא שיש תשובה נכונה
אני מעודדת. מישהי מחייכת ואומרת
׳כאן ועכשיו, להגיד מה שבא לי.׳
הנה. זה כאן ועכשיו מתחיל. קודם כל לשאול
מה שלא יודעים. זאת השאיפה לדעת ולהבין.
לדבר על הדברים מאיפה שאת, כדי להרחיב מבט.
אבל זה לא : מה שבא לי.

לא תמיד בא לי לצאת מהבית, לבוא לתרגל,
לפעמים בא לי להמשיך את השיחה הבטלה
כשאני יושבת לתרגל השקטת תנודות התודעה.
בא לי להשוות עם זאת על המזרון לידי. בא לי לדלג
על התנוחה, בא לי לבקר, להתבעס ולהתלונן.
לא בא לי להתאפק לגרד, להקפיד על תזונה והרגלים,
להתמיד,
לתת את כל כולי.
אנחנו כאן לא בגלל שבא לנו כרגע, זאת תוספת
מלבבת, אנחנו כאן כי הבנו שזה מיטיב וחשוב לנו
לאיכות ואריכות ימים. דווקא התרגול והמשמעת שומרים
על החופש לבחור, להתגבש, ללטש, להשלים.

מאוד נהנתי בשיעור אתמול בערב מישהי אומרת
אני רוצה לבוא פעם בשבועיים בערב, לגיוון.
הקבוצה בערב מלאה והקבוצות בבוקר יותר פנויות
אני נאלצת להסביר בהגיונית, היום זה לא מספיק
שהמורה אומרת. אשמח אם תשארי במשבצות הקבועות,
עדיף למחוק את המחשבה הזאת אני מוסיפה מתוך
הכרות עמוקה עם התודעה, היא יכולה לעשות מזה
מטעמים.. סתם רעש ועומס מיותר.
היא נכנסת לשירותים, יוצאת עם חיוך ושואלת
אז למחוק את המחשבה הזאת? אני מחייכת אליה
חושבת שהיא מבינה אותי, כשהיא הולכת
אני שמה לב שהחיוך שלה נשאר קפוא על הפנים,
חסר תנועה.
היא לא באה יותר.
כמובן עדיף לה לא לבוא אם לא בא לה ללמוד.

השיחה הפנימית מעצבת את הפנים שלנו במציאות.

אי אפשר ללמד עדינות. נדיבות. אכפתיות. הקשבה.
הלימוד הוא לא טכני, אפשר לעשות תנועות ותנוחות
וזה חשוב אבל חלקי.
אפשר לאהוב, אי אפשר ללמד את זה.
אפשר בסבלנות שוב ושוב וחשוב חשוב חשוב
לא לקחת אישית
ולסמן את הקווים במציאות שהיא לא תיפול לתחתיות.

אי אפשר ללמד אומץ, כנות, פתיחות, סקרנות,
אפשר לגדל אותם. ביחד.
שיחה יוגית היא אנכית. ביני במציאות לבין איך ומי
שאני רוצה להיות.

מסתכלת על דברים רגילים. מובנים מאליהם
במבט חדש. דברים חרישיים שלנו עם עצמנו.
זאת התבוננות יותר משיחה. זאת ההקשבה עצמה
יותר מ ידע. זה להרגיש את הדברים. (הם כל הזמן אומרים.

הנה כבר יצאה לנו כאן שיחת יוגה
לומדת להיות ערה לחלקים שונים, רצונות וניגודים,
חיכוך פנימי יכול להחליש או לגבש. תלוי מאיפה את באה
ולאן את רוצה להגיע. אני באה מאהבה.

מה שאני רוצה באמת לא נעוץ ברגע זה או אחר
וכל אחד מהרגעים מקרב אותי
או מרחיק.

מאיבוד למציאה בחמישה צעדים

קובלר מזמן מיפתה את התהליך
אצל חולים סופניים, הוא קורה היום
במשברי החיים שכולנו חווים בתקופה זאת.
התהליך מורכב מחמישה שלבים:
הכחשה. כעס. מיקוח. דיכאון. קבלה.
חווים את השלבים האלה גם בלי להכיר או
לדעת אותם. תהליך טבעי של הנפש והאישיות
להשלים עם המציאות, לצמוח מתוכה
ולהתחדש.
הכחשה: בהתחלה מסרבים לראות. להאמין.
פשוט, עם הכלים שברשותנו, לא יכולים להבין.
כשמבינים, כי זאת המציאות (כמה זמן אפשר
להתנגד לה, היא עומדת עירומה מולך, כבר
אי אפשר להמשיך להעמיד פנים שזה לא קורה.
כעס: מתפרץ, חסר שליטה. מידתו כמידת השבר
ואי אפשר להסתיר. גם לא רוצים. רוצים לרוץ ברחובות
ולזעוק. נפל. נשבר. נקרע. כואב לי.
המצוקה רוצה לצאת החוצה, היא חנוקה בפנים.
רוצה להתחלק, לא יכולה להחזיק את זה לבד.
בבכי וזעקה מפרקים לחתיכות, שתוכלי להכניס
פנימה לאט לאט לעכל כל מה שצריך.
(כיבוש והסתרה אינם פיתרון לאורך הזמן)
אם אין מי שומר צעדייך ומבין לליבך, נולדת בדידות גדולה.
לבד בעולם עם הכאב. נוצרת מחיצה בינך לבין העולם.
(תרגעי. זה זמני.)
מיקוח: אומדת מה קרה ומה האפשרויות.
מנסה להקטין, למזער את הפגיעה.נזק. לתקן.
מתווכחת ומתמקחת נלחמת בעצמך, במציאות,
משחקת ב לדחות את הקץ.
דיכאון: התהליך מעייף.מפחיד. את מתכנסת פנימה,
בתנוחה הזאת הדיכאון מוצא אותך. את כבר הרפֿת.
הכעס התיש אותך. רובצת לבד מול השבר.
קבלה: כאן, בסוף העולם פתאום ברגע בהיר,
את מתעוררת ומבינה שאם לא תשלימי עם מה שקרה,
לא יקרה שום דבר אחר. כוח חיים מרים אותך
או מסמן לך שביל או מדרגה להתחיל

אין קיצורי דרך ואי אפשר באמת לזרז,
יש לדברים את הקצב שלהם, היי סבלנית.
יוגה מועילה ותומכת בכל שלבי התהליך.
כדאי שתהיי רכה עם עצמך. את יכולה.
כדאי מאוד לא להיתקע באמצע.
כל שלב מוביל החוצה לריפוי, יכול גם להיות
מלכודת. (אין שם דבש.
בואי. תתקדמי. לאט לאט. עכשיו

זמנים חדשים קורים אנחנו נקראים לצאת
מהמקומות הצרים, לפתוח את הגישה שלנו.
במפגש אותנטי עם אתגרי המציאות, יש תחושה
של עוצמה וסיפוק.
האתגרים דורשים מאיתנו לדעת את עצמנו,
כדי להתמודד ב דרך חדשה של חשיבה, תגובה
ופעולה. מאלצים אותנו להשתנות, להתרחב
ומזכים אותנו במימוש הזכות ליופי ולחלום.
להוליד יצירתיות ממעטפת הקיום שלנו
כל רגע ורגע.

היופי והשוני


באיזו קלות והתלהבות אנחנו משתפים
במחשבות ובדעות שלנו בכל עניין והזדמנות,
דת ופוליטיקה , עליהם אנחנו ממש
מוכנים לההרג
אבל לדבר על רגשות
זה מביך
אין לזה זמן
זה לא המקום..
אני זוכרת שלא ידעתי מה אני רוצה.
לא ידעתי להגיד מה אני לא יודעת.
לא ידעתי מה אני מרגישה באמת.
לא רציתי להגיד מה אני מרגישה.
לא העזתי לרצות את מה שאני רוצה.
אנחנו מומחים בלהסתיר, לעצב
את הדברים, להדחיק את מה שצריך
להיפתח. נמנעים באדיקות
להודות, לרצות, להיכשל, לטעות. לתת.
לקבל. לשחרר. לסלוח. להיפתח.
אלה תנועות חיים בהן כולנו שותפים
כל אחד איך שהוא. זה השוני. זה היופי
כולנו צריכים ורוצים אותם דברים.

הקשבה נותנת לנו כוח

כשהחושב נרגע, המקשיב שומע
דברים אחרים.

אנחנו מפחדים להיות לבד.
מפחדים לאהוב. מפחדים להיות ביחד.
מפחדים להיפתח. לא מעיזים להתחבר.
מפחדים להיפרד. מפחדים להודות.
מפחדים לסלוח. מפחדים לאהוב את עצמנו.

זה לא אישי זה מה שקורה במציאות.

כשהמסתיר לומד להגיד את עצמו
מסתיימת הדואליות. את הפחד
אהבה מחליפה.

לא אישית, אהבה לקיום
למהות החיה

מילים גדולות. שמות ודימויים

בסין היה פעם איש שאהב דרקונים
לבושו והריהוט בביתו עוצבו בהתאם לכך.
אהבתו הגדולה לדרקונים הובאה לתשומת ליבו
של אל הדרקונים, ויום אחד הופיע דרקון אמיתי
לפני חלונו.
אומרים כי הוא מת מפחד. הוא כנראה היה אדם
שתמיד דיבר מילים גדולות אולם התנהג אחרת
כאשר פגש בדבר האמיתי.

יממוטו טסונטומו / עלים נסתרים

שינוי אינסופי

באים והולכים, מתקרבים ומתרחקים,
זאת פעימה. לשכוח מישהו שאהבנו
זה כמו לזכור מישהו שלא מכירים.
טעות, נפילה, קושי, טבעיים לחיים.
(אין תקיעות חמורה מחשיבות עצמית)
תנועה פנימית מנערת עודפים שנצברו.
דוחקת אל הקיר, להפילו. שוברת את הצר,
להתרחב. מבלגנת, לסדר מחדש.
תנודות הן המחיר שמשלמים לחיים.
פועמים באהבה.

להיות. זאת נתינה

לתת ביטוי לרגשות שלנו, לאש הפנימית, לסערה,
בלי להתבייש. בלי לפחד להינטש, להידחות.
לשתף במחשבות שלנו, בלי להתכווץ באשמה.
להשמיע את הפחדים ו הצרכים ו הרצונות שלנו,
בלי לחשוש לאבד את המקום בלב.
החיים הם תנועה. הגוף הוא כיס לנפש וכלי לרוח.
הסכמה לקבל את כל הפנים והפינות
ולתת לזה לזרום דרכנו,
לא לעצור, לא להתנגד, לא להחזיק,
זאת אהבה.
להרשות לעצמנו לחיות, לטעות, להשתנות,
לגדול, לפרוח. לבטא את עצמנו בחופשיות,
זאת נתינה.
אהבת הקיום עמוקה מכל תהום.

אימון קבוע הוא סירת הצלה למשמעות

׳יוגה היא הגבלת תנודות התודעה׳.
אנחנו באים כדי להיות. התרגול הוא איכות של הקשבה.
המטרה של היוגה להעניק לנו כוחות חיים.
אנחנו מרחיבים את התודעה ממחשבות להקשבה
לומדים לעצור, להניח, להתרכז, להיות נוכחים.
תנועת הנשימה אוספת אותנו מכל המקומות לכאן,
עכשיו, בגוף, ברגע זה.
עצירת החזרה האוטומטית על תכנים מוכרים,
מחלישה את האחיזה של העבר,
משחררת אמונות ודפוסי מחשבה מגבילים.
מפרקת תבניות תגובה והתנהלות לא רצויים.
אנחנו לומדים להכיר את עצמנו מבפנים,
מבינים איך הדברים פועלים. את הקשרים וההשפעות.
בעת התרגול אנחנו לא חוזרים על מה שאנחנו יודעים,
אנחנו נוכחים בהווה.
שמים לב לתחושות.
לדקויות.
לשינויים.
בעצם אנחנו הולכים את הדרך מהראש אל הלב.