קורונה. בשרות הרוח

ופתאום התהפכה לי התמונה
תמיד מפליא ומרגש כשזה קורה לי.
הבנה שמתהפכת, בעצם משלימה
עם הצל שלה.
אז קורונה.
פתאום ראיתי אותה בשרות הרוח:
היא עצרה אותנו. לימדה אותנו בחוויה
מה זה לעצור.
האיטה את ההתנהלות.
נתנה לנו להרגיש, לאט יותר- מלא יותר,
למדנו ש להרגיש יותר לא בא מבחוץ.
לימדה אותנו להיות כאן ועכשיו
כלנו ביחד שותפים לאותה מציאות
העמידה אותנו מול שינוי גדול
שיעור חזק להבין,
כמה שינוי אמיתי מורכב
וכמה מורכב להכיל באמת שינוי
ובכלל
הוכיחה את המורכבות של הדברים
וש שינויים אפשריים.
הראתה ש שינוי מלווה תחושת שבר
מה שהיה נשבר
אנחנו בעצמנו לא צריכים להישבר
וגם אם כן, הכל בסדר. אפשר לקום ולהמשיך
או להתחיל חדש.
הוכיחה ש אין את מי להאשים אבל
אפשר להתמלא בזה.
הראתה ש חיפוש אחרי פיתרון מידי
לא הדרך היחידה להגיב.
הזכירה ש חיים הם תנועה של שינוי
ש אחיזה מעכבת.
הבהירה ש ביטחון אינו בהכרח יציבות
ש יציבות אינה קפיאה במקום
ש איזון משתנה כל הזמן.
הבהירה ש קודם כל עלינו לסמוך על עצמנו.
ש סטטסטיקה לא אומרת הרבה בתוך החיים.
הציבה את הלא ידוע כשחקן ראשי מנגד,
מתחרה לא מהעולם הזה,
אילץ אותנו להמציא טקטיקות וערוצים חדשים
להתמודד, להיות יצירתיים.
עשתה בינינו מחיצות כדי שנלמד להתקרב.
הזכירה לנו שעות פנאי ותחביבים מחוץ לעבודה,
שאפשר לאכול בבית, מי קרוב לנו ומה חשוב.
עבורה הזמן אחר, לא נמדד במחוגים שלנו
בינתיים אנחנו לומדים להבין ולהכיל
ש מה שהיה נגמר. אין דרך חזרה
ואין לאן לחזור.
כשהמבט קדימה נתקל באי ידיעה
היא מציעה לנו לגדל אמונה בטוב,
כופה עלינו לפתח סבלנות וגמישות,
יכולת המתנה והכלה.
הראתה ש בור ריק, צריך למלא בטוב
אחרת נכנסים בו נחשים.
בתודעה, בזמן, בלב, במחשבות,
עדכנה עיקר ותפל
פתחה סדק בפנינו בין הדימוי לאיך שבפנים
ראינו
ש נפרדות זה לא הכיוון
אכפתיות זאת לא מילה.

הסבירה בלי מילים שזה תלוי בנו
בתודעה שלנו, בהסכמה שלנו
מה נעשה ואיך נרגיש

תודה שחשבת עלי

חג. אביב. חירות. מסתכלת מסביב
חיפוש הוא אופן ההתנהלות שלי
לא כי איבדתי משהו אלא כי אני מתגעגעת.
אוהבת את הפתיחות הזאת כקיום,
מסתכלת על ההדהודים ביני
לבין המציאות, הם מגלים לי
את הצעד הבא.
התנועה הזאת ממציאה אותי
מחדשת מסלולים
מרחיבה ומגמישה.
חוט עדין
משחרר אותי מאחיזה
בחולף ובמשתנה,
אני מעיזה לגעת בדברים.

התרגול שהיה מוקדש לשקט
לצרוף אותו פנימה,
להוריד מבנים עשויים מחלומות
לאדמה,
קיבל חיים אחרים.
מתוך השאיפה להתקרב,
הכוונה לא למרוד בשמיים
גם לא ללכת בהם לאיבוד,
התרגול הפך לסוג של אמנות לחימה.
אין יריב על המזרון, אני רוצה
לנצח את העיוורון שבי.
להרחיב ולהשלים.

חופש ועצמאות הם לא
מימוש רצונות רגעיים חולפים,
הם ביטוי ליכולת עצמית
להתמודד עם מה שקורה
עם המורכבות
ולהסתגל במהירות לנסיבות
המשתנות .

סגנון חיים פשוט ורזה מבוסס
על הישענות עצמית
בעיקרו הוא כושר חיים גבוה.
עושה את ההתמודדות האישית
יותר חסינה וערוכה למשברים
לא צפויים
כמעט לא חל שינוי באורח החיים שלי
מתורגלת ליצוק תוכן ןמשמעות
לשפע הזמן. מתמיד עובדת בבית.
ממעטת בקניות ובילויים. הולכת,
לא משתמשת בתחבורה ציבורית,
עם הרכב, רק מחוץ לעיר . מכבדת
פשטות, כנות, טבעיות, אוהבת שקט.

ביטחון הוא אשלייה. למדתי מניסיון.
היכולת להסתפק במועט
המאפיינת את סגנון החיים הזה,
היא מעטפת חוסן.
המשבר הזה בחיים שלנו
בעולם שלנו
הוא הזדמנות ללמוד להבחין
יותר בבהירות
בין רצונות לצרכים.
מה בין לבד לביחד.
זאת הזדמנות לכייל את עצמנו
מחדש. בעיניים פקוחות
מה שווה קיום בלי אהבה?!

עדעדים

יעילות דורכת על הרגש.
הנשגב מוטל על הרצפה.
צל מחפש גוף.
בעולם הדברים היחסיים
דברים קורים דרכנו להתבטא
כדי להיות גוף לאלוהי.
הכל הולך לאיבוד
האהבה
חוזרת בדרך אחרת.

מאמץ ללא מאמץ. שיטה ללא שיטה

ישיבה שקטה
היא מקום, מצב, לא עשייה.
אין היא קשורה לשיטה,
אין בה שליטה.
אל תנסי להבין.
אין בה דעה על טוב או רע
נכון לאנכון.
גוף זקוף ונשימה רכה,
לא צריך לעשות.
ישיבה שהיא טבעית, היא מתנה.

התודעה מתחדדת ומתבהרת
רגעי שקט אוצרים בך עוצמה.
יכולת הקשבה גדלה גם השקט והשמחה.
נותנת מרחב ומקום לתחושות עדינות.
השכל מלמד את הלב
השתוות.
הלב מלמד את השכל
התעלות
מעל התגובות הרגילות שלך.
תשומת לב לדקויות.
בתחושת הודיה הכל מתעורר.
ישיבה שקטה היא אהבה,
ציר ומעטפת הגנה.

כמה מילים להבהיר צללים

מאשימה אחרים או את עצמך, במרחק מספק את נוכחת
שזה לא משנה. אשמה, בשני הכיוונים היא פיצול בינך לבינך.
את לא לוקחת אחריות על משהו בך.
ככל שהפיצול גדול כך הכשל להכיל.
השלם מוליד מלחמה בין הצדדים.
אי אפשר לקנות רק עם ׳פאלי׳ יש גם ׳עץ׳ למטבע.
פיצול הוא רק סוג של הגנה מכאב.

יש את הצד שאת אוהבת והצד השני שאת לא.
הצד השני בך אפל. צריך לשנות אותו
משופט למצדד. מחסר לנוכח. מנחבא לקיים. מאוחז למשחרר.
את לומדת להתרחב להכיל.
בעצם את לא רוצה לוותר על אף אחד מהחלקים שלך.
פשוט.
הניכור וההתנגדות להודות, מצלילים ומאפילים בפנים.
(קצת מביך, החלקים העיוורים שוכחים שהם נראים.

תמיד מעדיפים צד וזה שבצל, שלא מועדף, הולך ומאפיל.
מחפש תשומת לב אחרת.
את רוצה להיות בעלת בית אחראית, על שניהם.
מתחילה בלהסכים לו להיות.
בטבעיות הם מתאזנים כשאת מתקרבת לעצמך.

לא קל להחליף שפה ולכן מתרגלים שוב ושוב
להרחיב את המבט. במציאות
לא מעדיפה, מקבלת.
לא שופטת, מסתכלת.
לא מגיבה, מקשיבה.
לא נופלת, מחבקת.
הקיום נעשה רחום יותר. הנשימה חיונית ומתעמקת.

אנחנו נושמים שמינית מהאפשרות. הסטטיסטיקה אומרת.
כלומר אין מספיק חמצן למערכות לתפקד במיטיבן.
התנועה לא מגיעה לשרירים העמוקים ולאיברים הפנימיים.
נשימה רדודה משפיעה על איכות החשיבה ועל מצבי הרוח.
בנשימה מלאה
בטן משחררת את הכעס. לב זוכר להיפתח אחרי שנסגר.
ריאות נושמות את העצב החוצה. כליות לא אוחזות בפחד.
כיס המרה נקי מאשמה..

מודעות היא מבט רחב, זאת אהבה.
היא מסתכלת על היופי הקיים ושוכחת את שפת החיים.
כשמאחים את הפיצול, נולדת הכרת תודה.
שתי השפות משתלבות ונארגות אחת בשניה,
תומכות ומזינות אחת את השניה.
מציאות ודמיון. קיר וחלון. נהר ושמיים.
החיים הופכים ממלחמה לאמנות.
ממילים לריקוד.
אהבה
והיא מסתכלת על היופי הקיים ושוכחת את עצמה שם.

זאת האמנות להיות פשוט

את צריכה להבין. איפה היית. מה חשבת. מה הרגשת.
לקחת על זה אחריות.זה הכל.
את צריכה להודות. מה עשית.
לקחת על זה אחריות.זה הכל.
את צריכה להצטער ולהתנצל. באמת. בשלמות. בכנות.
לקחת על זה אחריות.זה הכל.
את צריכה להרפות את זה. לשחרר את האנרגיה משם.
לקחת אחריות. זה הכל.

אוהבת את הילד שלך?
כועסת עליו לפעמים?
כשאת כועסת את לא אוהבת אותו?
אחרי כן את אוהבת אותו פחות?

אהבה לא תלויה בנו.
במה שאנחנו עושים. אומרים. חושבים.
ואם כן, היא מתנדנדת. נופלת. נשברת.
ובמילא כזאת, אין בה כוח בשבילך. וברגע,
בהיסח, בטעות, היא מתהפכת שם להיות
משהו רחוק מאוד מאהבה.

מותר לך לכעוס? אפשר שלא? ראוי שלא?
מה זה קשור לאהבה? אהבה לא קשורה.
היא איכות מופלאה. אינסופית. תני לה
לגדל אותך מעל מצבי הרוח שלך.

טוב ורע הם לא קווים מקבילים.
הם לא מוחלטים
הם מתהפכים. הם משלימים.
הם יחסיים להזדהות הרגשית.
כשאת מפסיקה לפחד מעצמך,
לפחד לטעות, להודות, להתמודד,
מפסיקה לפחד מהאפלה שלך,
נולדת חכמה כנה
והיא מזכה אותך בעידון וצניעות.

אדם משלים עם עצמו אחרי
שראה, הכיר וקיבל את כל פניו.
אחדות פנימית
זה לא לחדול להרגיש בושה,
זה לא להתבייש בכך.
בושה. אשמה. חרדה. פחד. לא נעלמים
לגמרי מהחיים
פשוט.אין קונפליקט ביני לביני.
לקחת אחריות. זה הכל.

מודה ועוזב ירוחם. זהו כלל גדול

אימון קבוע הוא סירת הצלה למשמעות

׳יוגה היא הגבלת תנודות התודעה׳.
אנחנו באים כדי להיות. התרגול הוא איכות של הקשבה.
המטרה של היוגה להעניק לנו כוחות חיים.
אנחנו מרחיבים את התודעה ממחשבות להקשבה
לומדים לעצור, להניח, להתרכז, להיות נוכחים.
תנועת הנשימה אוספת אותנו מכל המקומות לכאן,
עכשיו, בגוף, ברגע זה.
עצירת החזרה האוטומטית על תכנים מוכרים,
מחלישה את האחיזה של העבר,
משחררת אמונות ודפוסי מחשבה מגבילים.
מפרקת תבניות תגובה והתנהלות לא רצויים.
אנחנו לומדים להכיר את עצמנו מבפנים,
מבינים איך הדברים פועלים. את הקשרים וההשפעות.
בעת התרגול אנחנו לא חוזרים על מה שאנחנו יודעים,
אנחנו נוכחים בהווה.
שמים לב לתחושות.
לדקויות.
לשינויים.
בעצם אנחנו הולכים את הדרך מהראש אל הלב.

שיעורי יוגה בתל אביב

ישיבה – שוב

IMG_5980

יושבים בשקט
איננו עושים דבר במיוחד
ישיבה זקופה ומשוחררת

מקשיבים לגוף
מאפשרים
לכיווצים ומתחים להשתחרר.

מרגישים את התחושות
קטנות וגדולות
מזמינים אותן
להתבטא.

עדים למחשבות הזורמות מעצמן
בלי להתערב, להיסחף, להיצמד
עדים להן בלי קול
בלי הד

מעבר להצלחה וכישלון,
ישיבה שקטה.
ללא מטרה מעבר לעצמה.
נוכחות בלתי מוגבלת
חסרת מאמץ