מחבר: renanasworld חוטים של יוגה

ופתאום התהפכה לי התמונה
תמיד מפליא ומרגש כשזה קורה לי.
הבנה שמתהפכת, בעצם משלימה
עם הצל שלה.
אז קורונה.
פתאום ראיתי אותה בשרות הרוח:
היא עצרה אותנו. לימדה אותנו בחוויה
מה זה לעצור.
האיטה את ההתנהלות.
נתנה לנו להרגיש, לאט יותר- מלא יותר,
למדנו ש להרגיש יותר לא בא מבחוץ.
לימדה אותנו להיות כאן ועכשיו
כלנו ביחד שותפים לאותה מציאות
העמידה אותנו מול שינוי גדול
שיעור חזק להבין,
כמה שינוי אמיתי מורכב
וכמה מורכב להכיל באמת שינוי
ובכלל
הוכיחה את המורכבות של הדברים
וש שינויים אפשריים.
הראתה ש שינוי מלווה תחושת שבר
מה שהיה נשבר
אנחנו בעצמנו לא צריכים להישבר
וגם אם כן, הכל בסדר. אפשר לקום ולהמשיך
או להתחיל חדש.
הוכיחה ש אין את מי להאשים אבל
אפשר להתמלא בזה.
הראתה ש חיפוש אחרי פיתרון מידי
לא הדרך היחידה להגיב.
הזכירה ש חיים הם תנועה של שינוי
ש אחיזה מעכבת.
הבהירה ש ביטחון אינו בהכרח יציבות
ש יציבות אינה קפיאה במקום
ש איזון משתנה כל הזמן.
הבהירה ש קודם כל עלינו לסמוך על עצמנו.
ש סטטסטיקה לא אומרת הרבה בתוך החיים.
הציבה את הלא ידוע כשחקן ראשי מנגד,
מתחרה לא מהעולם הזה,
אילץ אותנו להמציא טקטיקות וערוצים חדשים
להתמודד, להיות יצירתיים.
עשתה בינינו מחיצות כדי שנלמד להתקרב.
הזכירה לנו שעות פנאי ותחביבים מחוץ לעבודה,
שאפשר לאכול בבית, מי קרוב לנו ומה חשוב.
עבורה הזמן אחר, לא נמדד במחוגים שלנו
בינתיים אנחנו לומדים להבין ולהכיל
ש מה שהיה נגמר. אין דרך חזרה
ואין לאן לחזור.
כשהמבט קדימה נתקל באי ידיעה
היא מציעה לנו לגדל אמונה בטוב,
כופה עלינו לפתח סבלנות וגמישות,
יכולת המתנה והכלה.
הראתה ש בור ריק, צריך למלא בטוב
אחרת נכנסים בו נחשים.
בתודעה, בזמן, בלב, במחשבות,
עדכנה עיקר ותפל
פתחה סדק בפנינו בין הדימוי לאיך שבפנים
ראינו
ש נפרדות זה לא הכיוון
אכפתיות זאת לא מילה.

הסבירה בלי מילים שזה תלוי בנו
בתודעה שלנו, בהסכמה שלנו
מה נעשה ואיך נרגיש

חג. אביב. חירות. מסתכלת מסביב
חיפוש הוא אופן ההתנהלות שלי
לא כי איבדתי משהו אלא כי אני מתגעגעת.
אוהבת את הפתיחות הזאת כקיום,
מסתכלת על ההדהודים ביני
לבין המציאות, הם מגלים לי
את הצעד הבא.
התנועה הזאת ממציאה אותי
מחדשת מסלולים
מרחיבה ומגמישה.
חוט עדין
משחרר אותי מאחיזה
בחולף ובמשתנה,
אני מעיזה לגעת בדברים.

התרגול שהיה מוקדש לשקט
לצרוף אותו פנימה,
להוריד מבנים עשויים מחלומות
לאדמה,
קיבל חיים אחרים.
מתוך השאיפה להתקרב,
הכוונה לא למרוד בשמיים
גם לא ללכת בהם לאיבוד,
התרגול הפך לסוג של אמנות לחימה.
אין יריב על המזרון, אני רוצה
לנצח את העיוורון שבי.
להרחיב ולהשלים.

חופש ועצמאות הם לא
מימוש רצונות רגעיים חולפים,
הם ביטוי ליכולת עצמית
להתמודד עם מה שקורה
עם המורכבות
ולהסתגל במהירות לנסיבות
המשתנות .

סגנון חיים פשוט ורזה מבוסס
על הישענות עצמית
בעיקרו הוא כושר חיים גבוה.
עושה את ההתמודדות האישית
יותר חסינה וערוכה למשברים
לא צפויים
כמעט לא חל שינוי באורח החיים שלי
מתורגלת ליצוק תוכן ןמשמעות
לשפע הזמן. מתמיד עובדת בבית.
ממעטת בקניות ובילויים. הולכת,
לא משתמשת בתחבורה ציבורית,
עם הרכב, רק מחוץ לעיר . מכבדת
פשטות, כנות, טבעיות, אוהבת שקט.

ביטחון הוא אשלייה. למדתי מניסיון.
היכולת להסתפק במועט
המאפיינת את סגנון החיים הזה,
היא מעטפת חוסן.
המשבר הזה בחיים שלנו
בעולם שלנו
הוא הזדמנות ללמוד להבחין
יותר בבהירות
בין רצונות לצרכים.
מה בין לבד לביחד.
זאת הזדמנות לכייל את עצמנו
מחדש. בעיניים פקוחות
מה שווה קיום בלי אהבה?!

לשמור על העולם אנחנו זקוקים לאנושיות
היא אינה תלויה באלוהים, גם הנגיפים
לא תלויים בחסדו או בכעסו

האמונה מחזקת איפה שהשכל נבהל
ונכשל לראות את הפיתרון
אבל אינה מנוגדת לשכל הישר.
זאת חכמה לשמור על האמונה
כשלומדים לראות בבהירות

אמונה לא באה מלמעלה היא מעלה אותנו
מעל המחסום של ההגיון.
לא נמצאת באותו מישור
לוקחת אותנו למקומות יותר נקיים שלנו
משם באים כוחות חיוניים לחיים.

כשאני במקום הנכון חמלה היא
הרגשה טבעית.
כשאת במקום הנכון את שמה מסכה
לא כי אמרו לך

פעם תלמיד היה מודה למורה היום
המורה מודה לתלמיד, ככה רחקנו.
פעם אריכות ימים סימנה בינה מכובדת
והיום, כמה צמצמנו.

שבי בשקט, מיד את רואה כמה את שקרנית
אם את לא נבהלת ובורחת
את מתחילה לעשות דרך
להיות יותר אמיתית
יותר כנה עם עצמך
(ובכלל.
היכולת לראות בבהירות, גדלה
יחד עם פיחות בשיפוט ובהתנגדות
אנושיות מתחזקת בחמלה