מחבר: renanasworld חוטים של יוגה

בלוחות עצמם אין קדושה אלא במתקדשים
הידע השלם נשבר כבר בפעם ראשונה
לרסיסים
אותם נוכל להציל
הצלת הידע בהתחדשות אישית.

אנחנו לומדים מהדברים השבורים
לא פחות מאשר מהשלמים והמושלמים.
לכולנו יש נסיונות קשים להתמודד איתם
צריך לדעת מה לקדש ואיך לשחרר.
המציאות ממשיכה להתהוות ולהתעצב
לתמיד. ההגיון לא ממצה את העושר
לא מייצג את המנעד

חיי הנשמה רחבים יותר מפעולות המוח.
השכל שומע רק את ההד החוזר מהדברים
לא את הקול הישר. בשורשה עובדה ממשית
משהו גדול יותר רוצה להתממש.
הדקות ואצילות של ההוויה
אין בהן משמעות אלא בהנעה לתנועה.

הכוחות המקיימים את הבריאה
בלתי ניתנים להבעה.
חיים שלמים נמצאים מעבר לכאב.
העמקת היחסים האמיתיים
פיתוח ראיה פנימית איך להתבונן,
תלויים ביכולת להניח לנפש לזרום
בחופשיות.

פתיחות וקבלה הן המקום להמתין בו
לראות מה החיים מביאים
אהבה היא תחושת שלמות בלתי תלויה
היא תלויה בשחרור הפחד.

הלב הוא שבריר נשמה, ניצוץ של האש
הוא נחלה
הנפש היא הגוף הרגשי של האגו, גוף הכאב
היא אחוזת בלהות

איך מתגמשים?

מאתגרים את הגבולות
מזיזים את ההרגל
מתאפקים לא לגרד
לומדים להכניס פנימה
להוציא החוצה
לשחרר
להתמקד בטוב
לנשום לתוך כאב ואי נוחות.

על המזרון וב בשגרת היומיום.

איך נפתחים?

נוגעים בכאב
מרפים ממנו
מסכימים לשחרר
מקשיבים באמת לא באוטומט
מתעמתים ומתמודדים עם מה שקורה
לא מסתירים
מעריכים את הטוב
נושמים בנדיבות וסבלנות.

על המזרון וב שגרת יומיום.

עם כל הכבוד, יסלחו לי הבודהיסטים,
מבחינתי אפשר להרוג ג׳וקים׳
אני אומרת ומרימה את המטאטא
ולא מסוגלת.
המכוער הענק נראה לי מלא חיים.
לא נראה הגיוני להרוג אותו, לא יכולתי.
כשמתעמקים ביוגה
לא רק השרירים מתחזקים ומתגמשים,
אנחנו נעשים יותר עדינים,
התודעה מבהירה,
החושים מתפתחים.
אפשר להריח מחשבות.
אפשר לראות מה המילים מסתירות,
לשמוע מה ש אומרים באוזן אחת
ובשנייה את מה שלא אומרים.
לזהות מבנים ישנים, מסלולים עקומים
ולעדכן אותם.

היכולת להתעמת עם האפלה שלנו אישית,
קובעת את מידת הבהירות
היא מושגת ברוחב המרחב, שהוא
מידת היכולת לקבל, הנרכשת בהסכמה
להימחק.
הו לאן הגעתי, התחלתי במילים ריקות..

לא פלא איך הכל בסוף מתחבר להכל
זאת אהבה

בצילום אליק, הורידו לו את התפארת
מכירה אותו הוא לא יוותר, הוא יצמיח אחת אחרת

פתחתי את עצמי יותר מדי למציאות הזאת.
לא יכולה לומר שזאת היתה טעות. זאת אני.
זאת הבחירה האמיתית. היתה לי הזדמנות.
היתי מסורה כולי התעמקתי בחקר. העזתי..
ולא חשבתי רק על עצמי, הרגשתי חלק.
מצאתי הבנות אישיות וכיוונים רחבים
בניתי גשרים ועריסות במילים. חייתי.
נתתי. אהבתי. בטחתי בעולם

״גם בכם ינעצו שיניים
בעורכם בבשרכם בעצמות״
ארכאדי שר אני זמזמתי איתו
חיים, מי חשב? מי היה מאמין??
אני לא נכנסת לפרטים דקים
הכל קרעו את החוטים
אלוהים אדירים.
למה את זועקת? מה את מתלוננת?
מי את מאשימה? מה את רוצה?
מי את בכלל?

בשבילי הכל אנרגיה
כאן ובעולם כולו התהפך התדר
לא שומעים את הלב.
תתרנים לאמת.
זה כבר לא משחק או מסע פנימי
לא חיפוש אחר אושר אישי
לא דקויות ספרותיות,
המציאות מבקשת , דורשת
התעוררות לאנושיות.

סבל השתלט על העולם הזה.
פחד ואלימות השתרגו בנימים
הדקים האישיים והחברתיים.
הרחקנו את האמת מכאן
אנחנו הורגים את החיים
של החיים

אי אפשר למחוק את השמיים
לנצל את האדמה
ולהמשיך כאילו כלום.

כמה שזה מפחיד, יותר מפחיד לא.
אני כאן עומדת, השער פתוח,
אין מה לעשות אלא להיות
אהבה

היא
הגרעין החי
החיות שבחיים
הפחמן בנשימה
הנסתר והעדין
הרוח במפרשים
אש התשוקה
האדמה של האתגר
דם החיים

אל תהפכו את הרוח לאבק
החיים הם פרי מאמץ אישי.

העולם עובר שינויים דרמטים היום.
זה קורה, זה קרה בתוך הזמן.
טלטלה וניעור המערכות חושפת
כשלים וחולשות בבסיס הביטחון שלנו.
דברים שצריך לשנות נחשפים, מתפרקים,
נופלים, נושרים,
מתוכם יצמח העתיד. החדש.

בין שאננות אופטימית הנותנת תחושת
חוסן מדומה מפני נפילות, משברים
ושינויים, לבין פיקחון מנופץ על סלעי
המציאות, העושה אותנו קודרים וחרדים,
אני מחפשת את האמצע.

בסופו של דבר, הכל מתהפך
גאות ושפל, שאיפה ונשיפה,
יין ויאנג, פתוח סגור,
בשפל מתכוננים לגאות,
שבר מכין לצמיחה והתפתחות.

גישה רחבה, אופטימית ורציונלית
מאמינה שהדברים יביאו לשיפור בעתיד.
לא משתיקה ולא מעצבת את התמונה
לרצונה, עומדת על הראש של עצמה
מרימה את המבט, מסתכלת רחוק
בציפיה קדימה.

מול פגיעות, מכות וטלטלות,
אני לא חסינה
גישה רחבה כן.
היא מעשית, חוסן דורש גיבוש ותמיכה.
היא מחזקת את הסיבולת ואת היכולת
להתמודד עם מה שיש
מסתגלת לשינויים, לתפקוד בתוך קושי,
מפתחת חסינות מתוך צניעות, נאמנות
והישענות עצמית.

הכדור כולו עובר כאוס לא צפוי, לא מתוכנן,
האנושות עוברת טלטול אדיר, לא הוגן
הם מכינים אותנו לקידמה בטווח ארוך.

שותפות הגורל מציגה את עצמה בפנינו
האגו צריך להתכופף והלב להיפתח
בנדיבות.

הביקורת שלי מפריעה לי לאהוב
את מי שאני אוהבת.
הוא אמור לצפות איך ולהיכבל אל
מה שאני רואה לנכון, כדי לא לפגוע
באהבה שלי אליו.

אני לא מרשה לעצמי להיות אני כי
אני מפחדת שהוא גם כזה
שהוא לא יאהב אותי אם אעשה משהו
שלא מוצא חן בעיניו.

יוצא שאנחנו אוהבים את הביקורת שלנו
יותר מ את האדם מולנו ?!
כל הסיפור בינינו לבין עצמנו

לוותר על ביקורת מרגיש כמו לוותר על האמת.
בעצם זה לוותר על הזהות החיצונית
ולהסכים לפנימית.

אהבה מרשה לאחר להיות מי שהוא.

אהבה
גופנית, רגשית, תודעתית,
היא הרצון להיות עדינים,
מתחשבים.

ביקורת היא
כל מחשבה לא-אוהבת

אני מלמדת את עצמי להסכים
לוותר עליה.
קל יותר לפני שאני מאמינה לה.

אני מעדיפה לאהוב. אני מזכירה לעצמי.
כל מחשבה מחדש.

ארכיטקטורה מודעת. אנחנו בונים בפנים מקום, הרגל. יכולת. איכות..

נראים לאחרונה הבהובים זעירים של אומץ להתקרב
אומץ של אגו זהיר נגוס אשמה
לא באים בלב פתוח
מתוך חיבור למהות הפנימית,
לאהבה רחבה,
או להבנה חדשה או למבט צלול.
באים ולא באים. מהבהבים.

כל מה שלא אהבה מרעיל את המערכת.

אנחנו צריכים להיות יותר חכמים כלומר להיות יותר טובים . באמת

הודעה שקיבלתי:
:כנראה אני שרויה בזכרון ורגש געגוע לessence שלך,
שהוא טהור ורך ונקי, ולזה אני עדיין מחוברת,
למרות התקיעות של כל מה שמסביב לזה״

התשובה שלי:
בעולם אידיאלי בהתנהלות תקינה, המערכת
היתה נצמדת למהות ושומטת את השאר,
מבחינה בין עיקר ותפל, בין צורה למהות,
מתחברת ללב ומוחקת את הסיפורים.
אדם לומד, מבין משהו חדש, יכול יותר.
האגו השתלט על העולם
דבר אינו תקין היום.
אפשר לצפות מאנשים שעושים עבודה פנימית
יצליחו להתמודד מול עצמם, לעשות את ההפרדה.
התאוריה בחוץ, כולם יודעים הכל
אבל אם עסוקים במילים
איך זה נשמע ואיך אני נראה טוב
ולא באמת
לא מצליחים להתחבר ללב.
למהות הפנימית מעבר למילים ולהפרדות.

מפגן או זיכרון רגש נקי,
מלווה ומסובך בהתנגדויות, רגשות שליליים,
מחשבות ישנות, דעות ביקורתיות ושופטות,
אם הוא עמוס הסברים, הצדקות, תירוצים,
אשמות, השלכות..
הוא נדחק אל הפינה
ללב אין כוח להגשים עצמו במציאות.
זה המצב
קראי לזה דואליות או תקיעות
כשבאים חצויים אי אפשר להשלים
אי אפשר להיפגש באמת
אי אפשר כלום.

דעי את האמת ההווה בלב.
דעי אותה. זאת המשימה.

״הלב המהותי בו כל העולם קיים.
הוא המראה שבה כל הדברים משתקפים.
הוא מקור כל השפע,
על כן ניתן לקרוא למודעות
׳לב. כל הישויות׳
הלב אינו חלק מהגוף בן תמותה,
הדומם כאבן״
יוגה ואסישתהה 5:78:38

חברה שמֿפנה בגלוי את האלימות שבה
כלפי שונות, איכות, מועכת ומעוותת אותה
זה אומר עליה משהו. על המקום שלה.
החברה משפיעה על כל יחיד בה.
היא בונה שפה, תדר מקובל משותף

אין כוח בעולם שיכול לשכנע את העולם
לעזוב את הכוחניות, מעגלסגור

אני אישית מעדיפה גישה רחבה,
אהבה תודעתית,
אינה מתהפכת ומסתכסכת כמו הנפשית,
אינה חודרנית. אינה תלויה. אין בה זמן.
אין בה רוע. אין בה כאב.

׳מקור לצרות׳ הווארד קורא למי
שעושים כלפיו עבירות מתמשכות,
הוא מתפוצץ מדי פעם.
אין מה לעשות. יותר מטראומה
בהווה זה ממשיך להתרחש.
הוא מכניס פנימה כמה שיכול
משפריץ כשנגמר המקום. צרה.

התבהרות היא משימת חייו
חיינו, כולנו,
כלומר לא כולם חייבים

הכי אוהבת ממה שנחמן אמר,
לא בטוח שזה נכון אבל כך נרשם בי
ש הדבר האחרון שאמר היה:

אין עם מי להתייעץ.

לא יודעת למה, מחייך כל פעם מחדש
מעודד אותי להמשיך
לשכנע את העולם להיפתח, להרחיב