השלם היה יותר שלם ביחד

עוטף אותי. חודר אלי. הכאב האישי
שלי ושל כלכך הרבה אנשים בעולם
כאב על מרחקים ואובדנים
של אנשים וחלומות
כלכך הרבה
אי הבנה
וגעגוע
בלי חיבוק לאן נגיע?
איך נוכל?
רצפה מוכתמת. אמת על הברכיים
אילמת. הכל מפנים את הפנים
רק הגוף תומך בסדקים
החומר השקט הלך ושקע.
לא. הוא לא נעלם. הוא כאן
גם ברגעים שכוחים
גם במיצרים
הוא מתמיד מאיתנו.
לאן היינו מגיעים אם היינו
הולכים ביחד, מ שאלה
לא יודעת, עניתי
את השלם של הביחד
אי אפשר להשיג לבד.
השלם קרוב לוודאי
היה יותר שלם ביחד

קורונה. בשרות הרוח

ופתאום התהפכה לי התמונה
תמיד מפליא ומרגש כשזה קורה לי.
הבנה שמתהפכת, בעצם משלימה
עם הצל שלה.
אז קורונה.
פתאום ראיתי אותה בשרות הרוח:
היא עצרה אותנו. לימדה אותנו בחוויה
מה זה לעצור.
האיטה את ההתנהלות.
נתנה לנו להרגיש, לאט יותר- מלא יותר,
למדנו ש להרגיש יותר לא בא מבחוץ.
לימדה אותנו להיות כאן ועכשיו
כלנו ביחד שותפים לאותה מציאות
העמידה אותנו מול שינוי גדול
שיעור חזק להבין,
כמה שינוי אמיתי מורכב
וכמה מורכב להכיל באמת שינוי
ובכלל
הוכיחה את המורכבות של הדברים
וש שינויים אפשריים.
הראתה ש שינוי מלווה תחושת שבר
מה שהיה נשבר
אנחנו בעצמנו לא צריכים להישבר
וגם אם כן, הכל בסדר. אפשר לקום ולהמשיך
או להתחיל חדש.
הוכיחה ש אין את מי להאשים אבל
אפשר להתמלא בזה.
הראתה ש חיפוש אחרי פיתרון מידי
לא הדרך היחידה להגיב.
הזכירה ש חיים הם תנועה של שינוי
ש אחיזה מעכבת.
הבהירה ש ביטחון אינו בהכרח יציבות
ש יציבות אינה קפיאה במקום
ש איזון משתנה כל הזמן.
הבהירה ש קודם כל עלינו לסמוך על עצמנו.
ש סטטסטיקה לא אומרת הרבה בתוך החיים.
הציבה את הלא ידוע כשחקן ראשי מנגד,
מתחרה לא מהעולם הזה,
אילץ אותנו להמציא טקטיקות וערוצים חדשים
להתמודד, להיות יצירתיים.
עשתה בינינו מחיצות כדי שנלמד להתקרב.
הזכירה לנו שעות פנאי ותחביבים מחוץ לעבודה,
שאפשר לאכול בבית, מי קרוב לנו ומה חשוב.
עבורה הזמן אחר, לא נמדד במחוגים שלנו
בינתיים אנחנו לומדים להבין ולהכיל
ש מה שהיה נגמר. אין דרך חזרה
ואין לאן לחזור.
כשהמבט קדימה נתקל באי ידיעה
היא מציעה לנו לגדל אמונה בטוב,
כופה עלינו לפתח סבלנות וגמישות,
יכולת המתנה והכלה.
הראתה ש בור ריק, צריך למלא בטוב
אחרת נכנסים בו נחשים.
בתודעה, בזמן, בלב, במחשבות,
עדכנה עיקר ותפל
פתחה סדק בפנינו בין הדימוי לאיך שבפנים
ראינו
ש נפרדות זה לא הכיוון
אכפתיות זאת לא מילה.

הסבירה בלי מילים שזה תלוי בנו
בתודעה שלנו, בהסכמה שלנו
מה נעשה ואיך נרגיש

קודם שבירה ומדבר אחכ בחירה (אפשרית)

מסובין כל אחד בשלו בקול דיחפין מצאנו את
הסימבוליות כמעט מביכה אם מסתכלים
על יציאת מצריים שבעצם זאת היתה יציאה
מתודעה של סבל, מתודעת עבדות לארץ בחירה,
חירות.להתעורר לאחד. זאת עוצמת אדירים
תחשבי על שש מאות אלף ביחד
סדר גודל של השבר הסורי אפריקאי.
התעוררות למציאות היא בעצם מחוייבות
לקיום, לקיחת אחריות אישית. חוויה
מרגשת וחזקה, אסון או נס שהיא, מוליכה
החוצה מהשגרה המוכרת, מנערת את עצמות המבנה
ועדיין כל זה טוב ויפה עכשיו מתחילה הבעיה,
אחרי שיצאו, סובבו אותם במדבר ארבעים שנה
כדי להיפטר מתודעת הסבל, לשנות את הגישה
המוכרת של התפיסה, בהנהגה רוחנית
סובבו וסובבו במדבר
חוויה לא קלה של התעמתות והתקלפות,
לאן אני מגיעה עכשיו לא יודעת
אבל גם בסיפור המקורי להגיע לארץ מובטחת
זה לא עניין פשוט
וזה עדיין לא פותר את כל הבעיות.
בינתיים בדרך ניפצנו את הלוחות
מחקנו את התכלת מהשמיים
והזהב. העגל והזהב והעגל
ועוד יותר, הפחד.

התת מודע מוצף במשקעים
שמטביעים את הכדור.
העולם כבר לא יכול להכיל
מה שקורה בחסות האפלה
העיוורון,
השתלטות הפחד על המחשבה
והמחשבה על הרגש

אם הצד המואר נולד מרצון
הצד האפל של העולם נעוץ
בפחד
יש לו הרבה שמות וצורות
כמו להיפוך שלו
אהבה.

ככל שהפחד גובר,
הסקסאפיליות של האהבה
נמסה
נמשכים לכוח יותר.

זה באמת קצת מפחיד.

הצד היותר מושך של הפחד
הוא רוע,
זה כשנכנעים לו.

אבל אם מסכימים
אם מצליחים לראות את הרוע
בתוכנו
אפשר שחכמת הלב תתעורר.

כך או כך העיסוק בחומרים עדינים
נפיצים ביותר.
יכולה להגיד רק דבר אחד בוודאות
אהבה שומרת על הנפש

יש משהו במצב הזה שיכול לעורר את הלב

צלצול טלפון, את בבית? תפתחי לי את הדלת בעוד שלוש דקות?
בוודאי. מחייכת בינתיים לאמה.
אני פותחת את הדלת, הוא מגיש מעטפה עם התשלום של החודש,
לא סובל זום, מסכים, ממש לא מתאים לי אבל בלי קשר, זה שלך.
אני מנסה להתווכח, באתי עד לכאן במיוחד הוא אומר,
הדלת נסגרת כיס הדמעות נפתח.
ביטויים של נדיבות לב, התחשבות, אכפתיות,
מרגשים אותי היום מודה
ותודה על היש.
כי יש משהו במצב המוזר של עכשיו, שפותח בנו, שמזכיר, שזוכר
שיש על מה להודות

תודה שחשבת עלי

חג. אביב. חירות. מסתכלת מסביב
חיפוש הוא אופן ההתנהלות שלי
לא כי איבדתי משהו אלא כי אני מתגעגעת.
אוהבת את הפתיחות הזאת כקיום,
מסתכלת על ההדהודים ביני
לבין המציאות, הם מגלים לי
את הצעד הבא.
התנועה הזאת ממציאה אותי
מחדשת מסלולים
מרחיבה ומגמישה.
חוט עדין
משחרר אותי מאחיזה
בחולף ובמשתנה,
אני מעיזה לגעת בדברים.

התרגול שהיה מוקדש לשקט
לצרוף אותו פנימה,
להוריד מבנים עשויים מחלומות
לאדמה,
קיבל חיים אחרים.
מתוך השאיפה להתקרב,
הכוונה לא למרוד בשמיים
גם לא ללכת בהם לאיבוד,
התרגול הפך לסוג של אמנות לחימה.
אין יריב על המזרון, אני רוצה
לנצח את העיוורון שבי.
להרחיב ולהשלים.

חופש ועצמאות הם לא
מימוש רצונות רגעיים חולפים,
הם ביטוי ליכולת עצמית
להתמודד עם מה שקורה
עם המורכבות
ולהסתגל במהירות לנסיבות
המשתנות .

סגנון חיים פשוט ורזה מבוסס
על הישענות עצמית
בעיקרו הוא כושר חיים גבוה.
עושה את ההתמודדות האישית
יותר חסינה וערוכה למשברים
לא צפויים
כמעט לא חל שינוי באורח החיים שלי
מתורגלת ליצוק תוכן ןמשמעות
לשפע הזמן. מתמיד עובדת בבית.
ממעטת בקניות ובילויים. הולכת,
לא משתמשת בתחבורה ציבורית,
עם הרכב, רק מחוץ לעיר . מכבדת
פשטות, כנות, טבעיות, אוהבת שקט.

ביטחון הוא אשלייה. למדתי מניסיון.
היכולת להסתפק במועט
המאפיינת את סגנון החיים הזה,
היא מעטפת חוסן.
המשבר הזה בחיים שלנו
בעולם שלנו
הוא הזדמנות ללמוד להבחין
יותר בבהירות
בין רצונות לצרכים.
מה בין לבד לביחד.
זאת הזדמנות לכייל את עצמנו
מחדש. בעיניים פקוחות
מה שווה קיום בלי אהבה?!

שבת אחרצהרים החלפנו מחשבות


לשמור על העולם אנחנו זקוקים לאנושיות
היא אינה תלויה באלוהים, גם הנגיפים
לא תלויים בחסדו או בכעסו

האמונה מחזקת איפה שהשכל נבהל
ונכשל לראות את הפיתרון
אבל אינה מנוגדת לשכל הישר.
זאת חכמה לשמור על האמונה
כשלומדים לראות בבהירות

אמונה לא באה מלמעלה היא מעלה אותנו
מעל המחסום של ההגיון.
לא נמצאת באותו מישור
לוקחת אותנו למקומות יותר נקיים שלנו
משם באים כוחות חיוניים לחיים.

כשאני במקום הנכון חמלה היא
הרגשה טבעית.
כשאת במקום הנכון את שמה מסכה
לא כי אמרו לך

פעם תלמיד היה מודה למורה היום
המורה מודה לתלמיד, ככה רחקנו.
פעם אריכות ימים סימנה בינה מכובדת
והיום, כמה צמצמנו.

שבי בשקט, מיד את רואה כמה את שקרנית
אם את לא נבהלת ובורחת
את מתחילה לעשות דרך
להיות יותר אמיתית
יותר כנה עם עצמך
(ובכלל.
היכולת לראות בבהירות, גדלה
יחד עם פיחות בשיפוט ובהתנגדות
אנושיות מתחזקת בחמלה

כל חלקיק הוא תנועה

נכתב לאמא של עדן, מרגיש לי מתאים גם בימים אלה

חוטים של יוגה

אין לנו שליטה על החיים ולא הכל אנחנו יכולים להבין.
אנחנו מחפשים הבנות להצדיק את הבלתי נתפש, החיפוש
מעמיק ומרחיב אותנו.
במבט רחב את מבינה שהדברים קורים כמו שהם קורים
לטוב ולרע.
לא הכל אנחנו מבינים ואין לנו שליטה על החיים,
זאת הבנה רחבה ועמוקה להשיג.
ואת לומדת להבין. אנחנו לא שולטים כאן אנחנו חווים
מה שמזמנים לנו החיים.

הזמן עכשיו מורכב מאינספור חלקיקים שבירים
והחושים של הגוף של הנפש פעורים.
לא זמן למחשבות עכשיו את מתאמנת בלהיות.
נאספת בפעולות קטנות של יומיום. דורכת על האדמה,
טובלת במים, מסתכלת על השינויים של האור,
נמצאת ביחד עם אנשים קרובים ואוהבים,
מקשיבה לנימים הקטנים שמעצבים את הרגע.
בתוך המצבים אנחנו יכולים ליפול או לקום ולהמשיך.
לא זמן למחשבות עכשיו את מחזקת את הגוף,
מחזירה לנפש את הבסיסים. עכשיו את שומרת על הנשימה,
נותנת לרוח ללטף את הפנים, מתחברת אל הבטן שלך
את מגלה מחדש מי את ואיך לחיות.
החיים מעוררים אותנו אליהם…

View original post 108 מילים נוספות