שנשתנה לטובה

בינך לבינך בשקט.
את הופכת ומסקלת, מנקשת וזורעת בעצמך
את הערגוה שלך, חלקת אלוהים הקטנה.
מודעות היא לא מה שאת אומרת ולא המחשבות שלך,
הן צומחות מתוכה, מודעות היא השדה, הרקע,
היא מה שאת מאמינה בינך לבינך, בשקט.

גישה חיצונית לדברים מחפשת שלמות
היא עוסקת בצורות
המבט הפנימי מחפש להשלים עם עצמו.

ההבדל בין מושלם ל שלם, משל ל עצמו.
מושלם, שאין בו פגם, זאת אפשרות?
שלם, שאינו חסר דבר, זאת אפשרות!
לא משהו שקונים בכסף, מצב הכרתי
של חיבור לחיים ואהבת הקיום כמו שהוא.
בהסתפקות וצניעות בינך לבינך, בשקט.

אני אומרת שלא יחזור להיות מה שהיה, גם
המצב לא הולך להסתיים בקרוב, יש שנבהלים
מתכווצים, נלחצים, אני מבינה ומנסה לעדן
אבל
הבנתי שבהירות היא כוח. הטשטוש והטיוח,
ההסתרה וההכחשה, מחלישים אותנו
ממלאים אותנו דחיה ואשליות.
דווקא כי אין אופק בהיר ואין הקצה נראה לעין,
האירעיות מתבלטת,
הכוח של החיים עצמם והאפשרות
למלא את הרגעים, להתרווח בהם, להתרגל,
הם פרחי המציאות הזאת.

בינך לבינך בשקט,
ה-לאט מחלחל למערכת, בימי צנע מעריכים יותר
את החושים ריח ומישוש.
מתוך הקושי והדאגה, האמונה בטוב מתחזקת.
האפשרות לאבד, לשנות, להיפרד, לא לדעת,
נעשתה מוחשית במציאות היא מעוררת ומעודדת
הודיה על היש.

החיבור לאושר הפנימי הוא החיבור לעצמי
לגוף העדין ביותר במורכבות שאני, הוא לא
תלוי באירועים במציאות, אמנם הם משפיעים
אבל, ניתן לחזק ולייצב אותו ואת היחסים איתו.

להשקיע את הזמן בחיים שלנו.
כלומר קודם כל צאי מהמסך.
תחשבי מה היית רוצה לעשות,
לא רחוק, לא מסובך,
תזיני את השכל שלך במחשבות מחוץ לשגרה,
שטפי את החושים בצבעים,
במוסיקה,
המעיין שוקק בפנים, בפשוט, טבעי,
קרוב,
איזה כייף לגלות את זה שוב.

בינך לבינך בשקט
להסכים לשחרר את הביקורתיות מהמבט
לאט לאט, לפרום את השוליים של תהום
הרצינות בה השקענו ולתרגל את הטוב
כי צריך,
הענקנו יותר מדי חשיבות ותשומת לב
למה שלא עושה לנו טוב.

במודעות גבוהה יותר,
אנחנו עכשיו במעבר
לא ברור אם ניפול בפער,
או נצליח להרחיב במימדים.
הרקמה האנושית על הכדור הכחול,
בבעיה.
האינטרנט המחיש לנו את ה יחד,
הקורונה, את הגורל המשותף,

אני רואה בבהירות את השפעת המציאות
על התודעות, לוקח יותר זמן להרפות, להגיע,
להניח, להתמקד. המתח והרעש גואים וגוברים.
הרבה יותר מדי מילים, מעט מדי אנרגיה.
פחות מדי שמחה.
אנחנו יחד.
האחריות היא אישית.

אני לא חושבת שבאנו לסבול,
מאמינה שבאנו לחיות.
אנחנו לומדים מנסיון וחוויה
תוך כדי תנועה.
התבוננות מאפשרת התפתחות שלנו
של הרצון להיות טובים.
שהוא
מעיין השמחה והאושר פנימי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.