אחרי שעצרתי את הפרק הקודם של חיי,
שהיה מוצלח, ממומש ומשובח,
את רובו הקדשתי לעדינויות
עצרתי לשם התפתחות
המלווה כמובן התחדשות..
הבנתי:
אין הבדל בין עליונים לתחתונים
העדינויות הן חלק מהמכלול
מהשלם.
העדינויות ממכרות ומגבילות בפני עצמן
הבנתי
שאנחנו צריכים להתעורר מהמילים
החלומות, התאוריות,
ולפתח את הכוחות והיכולות שלנו :
ריכוז, יציבות, פתיחות, גמישות, קבלה,
ביטחון עצמי, יכולת ביטוי, בהירות המבט,
כי המציאות.
ולא לא ידעתי להגיד נגיף. בידוד, המתה.
אני מרגישה ומקשיבה
ומביאה את ההבנות למבחן המציאות
ומתמודדת.
זאת הדרך של הלב.
ככה אני אוהבת
