בארץ המראות

מילים מחליפות את ההקשבה, מגדלות את הפער
בינינו לבין עצמנו
הביקורתיות מתעמקת ומשתכללת.
׳הוראות ההפעלה׳ נעשו היום מקובלות ואופנתיות,
נדמה לפעמים שהן מטעות יותר מ מקדמות.
סוגרות יותר מ פותחות. כובלות יותר מ משחררות.
מגדלות את הפער בין המצוי לרצוי.
התסכול גדל, בלי לשים לב המוסר מתדרדר
ונופל בדרך.

מתבהר ש האגו הרוחני בעייתי יותר
לפיצוח מהאגו השכלי
הוא מאופק, מתוחכם ומשוכלל יותר.
מי שכבר הסכים והתחיל להיפתח
לרגשות של עצמו, עלול להישאב לתוך עצמו
כשהכוונה בעצם היא לצאת מעצמנו הנפרד.
פתיחה היא תהליך ממושך, להשיל
את האחיזה והפחדים.

שבר המציאות החומרית היום
מאלץ אותנו להרחיב ולרווח את התפישה.

ההזדהות משנה את מה שאנחנו שומעים.
כל
הדברים עוברים דרך הפילטרים שלה
הצובעים מה שנאמר
ביקורת ואשמה, הפילטרים מועדפים עליה.
שלא ניפול לבלבול, קור רוח, קהות,
יש להבהיר
הרחבת התודעה עוסקת בפרימת ההזדהות.
הזדהות אינה הרגש או המחשבה
אלא היחס שלנו כלפיהם.
הרחבת הגישה הופכת את הקיום
לנעים יותר. (רמז.

מישהו עשה משהו שהכעיס אותך
זכותך לכעוס. זה טבעי, אנושי.

כשהכעס מציף ומשתלט עליך
זאת הזדהות
כשכעס מעפיל על האדם מולך
זאת הזדהות
כשהכעס נשמר בפנים באדיקות
זאת הזדהות
כשאת סוחבת את הכעס שנים
זאת הזדהות
כשאת מרגישה שזאת ה׳אמת׳
ואת ׳צודקת׳
זאת הזדהות

מישהו עשה משהו שהכעיס אותך
כעסת, נרגעת, הגבת, שחררת, המשכת הלאה
זאת סירקולציה בריאה

הזדהות משתלטת ומעוותת את המחשבה:
כועסת על עצמך שאת כועסת
מסתירה / משליכה / מכחישה שאת כועסת
״אני כבר לא כועסת״
מתביישת בעצמך שאת כועסת

אנחנו נעשים קרים ואדישים
כשאנחנו לא מרשים לעצמנו לכעוס,
׳שומרים׳ על הלב מלהרגיש,
מדכאים את עצמנו כשלא מבטאים
את הרגשות שלנו, זה מלחיץ,
מחלות הן תוצאה של משקעים רגשיים
לא פתורים, לא מעוכלים,
נעשים צרים ונוקשים כשאנחנו
מרשים לעצמנו להיפטר / להימנע
מכל מה שלא נעים ולא נוח לנו.
כשאנחנו לא יודעים לחזור מהמרחק
שפערנו בינינו, כשלא מסכימים
להיפגש, כשלא מקשיבים לאחר,
כשלא מצליחים להבהיר במילים את
הכאב והחוסר שלנו, כשלא רוצים סלוח.
מרוב כאב. נסגרים
התעלמות ואדישות כלפי סבל ומצוקה
הן גם התעללות רגשית, הזנחה
של הנפש של מי שמימול ו שלנו.

העולם עובר שינויים גדולים
אנחנו רואים את ההיסטוריה נעשת
קושי וכאב הם חלק מהקיום תמיד
ההזדהות מפוררת

אנחנו כאן ב יחד
האחריות אישית

הארנב והכובען.. מאיירת: גווינד הדסון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.