מה שהיה ומה שעוצר אותנו
המציאות רוטטת סביב
אנחנו מי שאנחנו
מצאתי את עצמי וככל שחיפשתי
בעצמי מצאתי את האחרים
וככל שחיפשתי, מצאתי בהם
את עצמי. ליבת הקיום אחת
הננו כפי שאנחנו עכשיו
עכשיו הוא המקום של הזמן.
איך לקחת את ה יש למקום
טוב יותר, זאת השאלה.
בשער המבוכה אין את מי לשאול
איך צולחים את הנהר.
מסתכלת בעצמי במראות
היקום מתקשר איתנו ומגיב
אלינו אישית.
תהליכים גלויים ונסתרים
נפרמים ונרקמים סביבנו
בנו, בפעימה אחת
גלשתי, גלשנו מעבר למה
שנחוץ במילים.
החולף הזה ארוך ומורכב,
מגשרת כאן בצעדים קטנים
מחפשת מה מעיר את הלב
במקום הזה של הזמן. הרוח
מחבקת אותי לבל אתפזר,
מהו החלום אם לא הדרך
היחידה לחיות.
