צינורות קטנים בין השמיים לאדמה

היום ביער שכבתי על הגב וחשבתי אנחנו הרי
שליחים של אהבה. צינורות קטנטנים
בין השמיים לאדמה, מגלים כשמתעוררים
לעמוקים של העומקים שלנו. שהם בכלל לא שלנו,
הם נמצאים במישור בו הכל מחובר
חלק מהחוויה, בילט אין, האחריות והמחוייבות
להגשים את ההבנה במציאות. במסירות. זה הרצון
והמשמעות. לא שלך, כמו התעוררות. זה טבע הדברים.
כך קורה כשנפתחים. שכבות בוץ אטומות עוטפות
חומרים עדינים של הקיום. עוצמות אדירים.
אין לזה צורה, אין על זה בעלות. אני בעצמי
התאהבתי בעדינים בגדול בניתי ודיברתי בשפה
רקמתי מבנים במציאות. בינתיים המציאות השתנתה
והצרכים ואני. החומר העדין צריך תיווך אחר,
השפה לא מתאימה ולא יעילה אם הכוונה להתעורר,
לצאת מהאשליה. ללטש את המילים זה לא מספיק
מילים יפות נותנות השראה אבל לא עושות שינוי.

שפה חדשה שתקלוט ותניב אהבה במציאות.
צינור מחובר טוב דווקא לעליונים, הדפנות נקיות מבפנים,
לא שמה לב מה קורה בחוץ, לא זה העניין אבל כן, כשהיא
החיבור מלמעלה מחזיק.

בתמונה מקום טוב ליד גן שעשועים. הר הרוח ליד נטף.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.