טוב ורע יחסיים במציאות

שמחה והקלה נרשמת בכל תא בגוף, כשאני אומרת את האמת
הנפש רועדת בהתפעמות, זאת יכולה להיות אמת ממש
קטנה או מאוד גדולה. הבהירות משמחת. לא תמיד היא
באה במילים, לתת שם לדברים עושה לנו סדר, מרגיע אותנו.
רופא נותן שם לכאב, אנחנו חשים הקלה.
את מתפקחת, יוצאת מהארון, משהו משתחרר בעצמות
לרגע המציאות מתרגשת, העולם אגב, בשלו ממשיך.
אחרי שאת יוצאת, את לא לוקחת את הארון איתך.

היחסים ביני למציאות שלי רזים מתלונות ומשקעים.
חדרתי את האשליה המקובלת שאפשר לנתק
את הטוב והנעים מהמכאיב והרע.
אותי המציאות מלמדת. לא כל השיעורים נעימים.
בשבילי פרחי ההבנה שווים את המאמץ. הבנתי
אין טוב בלי רע כמו שאין למעלה בלי למטה.

גישה אבסולוטית של טוב ורע קצת מיושנת
במקום לשפוט רוצה להכיר את כל הפרטים
ולהבין את הקשר בין החלקים השונים ולבחור
את הצעד הנכון. למה לשפוט אם אפשר פשוט
להגיב נכון למציאות ואפילו לנצל את השלילי כביכול,
לטובתנו. הרוח מתחזקת מול אתגרים, בבהירות
אני מאוהבת. שחררתי ערמה של מבטים לא נעימים
כבלו אותי בפנים, מי שלא הבין, נפגע, כעס, נעלב, הלך,
שכח, נסתם, התהפך, כולם כולם, הכנסתי פנימה
כלכך הרבה כאב לא שלי ולמה? אנשים באים כשצריכים
הולכים כשרוצים. כל אחד מראה של עצמו, בים
הנדיבות הגדול. אני מתרגלת את ההבנה שהדברים,
גם אם לפעמים בצורה נסתרת ורחוקה מדעת, הם איך שהם
אמורים להיות. עובדה. הנה תראי, אני מסבירה לעצמי
יש אסונות טבע, המציאות לא מפיצה רק אור ונעימים.
תנשמי. התפישה חופשית ממושגים גם החיים. המציאות
היא לא רק המצאה שלי, אנחנו כאן ביחד וזה משמעותי.

יש שיעורים שאני עוברת הרבה פעמים כדי להבין.
משהו בי מתקומם, מתנגד להבנה, למרות שאני יודעת
שיתרצה בסוף, אני נותנת לו לעבור את הסיבוב שהוא
צריך. למדתי לכבד את כל החלקים
המחשבה שעם הזמן יתעוררו ויתפקחו מי שנסגר ליבו,
שעם הזמן אפשר לרפא, לתקן כל דבר, לטפל,
היא אשליה חביבה. זהירות היא יכולה לרדוף אחריך
לרדוף אחרי התקדמות מתמדת, בעוד ההצלחה
היא להכיל. ולראייה, ככל שמצליחים לקבל, מתחזק
הצורך להמשיך להתרחב להכיל.

אשליה של שיפור עצמי מציגה עצמה ברגעים של ניגוד,
הרגל נרדמה, החלפתי בין הרגליים, הפיתרון, ההקלה,
זה רק לרגע ושוב בהתעמתות מול התנגדות אחרת.
הטוב והרע אינם נפרדים אחד מהשני. גם לא מאיתנו.
אני לא נפרדת מהמציאות שלי אבל גם, לא כולה תלויה
עלי. בלי שבר, פשוט, לא מתאים לי להאסר במבטים עייפים,
ביני לבין האידאה שלי, אין פער, השבר בין ההשתקפות למראה
לא בתוכי, אני בונה גשר אחר בקונקרטי, בשפה חדשה.
איני נפרדת מהחוויה שלי. כשהמציאות כואבת אני
זזה הצידה בתוכה, מוצאת תנוחה מתאימה יותר,
נושמת פנימה החוצה בשקט עד שהנשימה נושמת
פנימה והחוצה בשקט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.