ההיזכרות מעירה את השמחה

באה לסלון, אמאשלי, שמש, מחזיקה את הדף האחורי
של עכבר העיר. מצאתי משהו מעניין הערב
לא רחוק מכאן, היא אומרת, תלכי?
אם תחזרי הביתה אני מניחה שלא, אם תישארי,
מצטרפת אליך בשמחה. הגענו לדירה קטנה,
קומת קרקע, עמוסה עשרות אנשים יותר מדי,
חם, צפוף, מרעיש ואין איפה לשבת. דחוקים
כולנו. פתאום צלילים מציפים את החלל,
קונצרט קערות טיבטיות, החדר השתתק והתרחב
צלולים שטפו את החלל בינינו, בתוכנו,
רטטים ליטפו, פתחו, זה היה מופלא,
כאילו כל הגוף נהייה אוזן גדולה ורגישה
וכולנו יחד שם בחדר שוחים בצלילים ארוכים
עמוקים בלי גבולות.
חזרנו הביתה מרוגשות, מנולו מסתכל עלי ואומר
מה קרה? חזרת אחרת! ריגש אותי שהוא רואה
עוד לא הבנתי מה בעצמי, אחר כך באתי אליו,
הוא היה במטבח ואמרתי כאילו נכנסתי למוח שלי
ניקיתי מדפים עמוסים ומאובקים, שטפתי את הרצפה,
הדלקתי את האור ויצאתי. הוא הסתכל עלי, חייכנו וזהו.
אבל באמת משהו קרה בי.
היום נדמה לי שהחוויות הגדולות האלה הן זרעים
שאפשר להנביט. לוקח זמן להתעצב, לעשות שינוי
בתפישה, הבנה היא תהליך. משהו קורה בפנים
כשאת פוגשת משהו חדש בך. בעצמך. גדול ממך.
זה פתח.
העומק שהצלילים פתרו בי. השקט שלא היכרתי.
האהבה שזה מציף בפנים. הבנה שיש הרבה יותר
ממה שאני מכירה ויודעת

2 תגובות בנושא “ההיזכרות מעירה את השמחה”

  1. מאד מעניין ״החוויות הגדולות הן זרעים שאפשר להנביט״ מוצאת עצמי סורקת את חוויותי לאחור. איזו חוויה מהממת ומרוממת נפש. מרחיבת לב ומשמחת מההתחלה עד הסוף. תודה ושבוע נפלא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.