המופלא ואני

הפכתי את עצמי למעבדה. אני עושה ניסויים
בעצמי. מיישמת את ההבנות והמחשבות שלי
על אופן התפקוד והבנת הפוטנציאל.
ההבנות הן אינטואיטיביות, הידע מופשט
אני מחפשת לגלם אותו בחומרי המציאות.
השינוי מוחשי בממשות. הכוונה להטיב
עצמי ומסביב במעגלים.
מבינה את הערך של להעביר לאחרים
זאת אחריות חברתית להתפתחות משותפת
להשאיר סימנים למקומות ותהליכים פנימים.
המורה שלי אומר, ידע הוא חומר. הוא לא אישי
העברתו מנכסת אותו ועושה מקום לעוד.
מציירת מפה של צעדים אינטימים, שבילים
צדדים, תנועות ומבנים, לטובת מסעות אחרים

חוויה של התפקחות אל המציאות, אל העצמי,
חוויה שלמה בלי חלוקה, ו היא חולפת.
רגע נצחי בו הסופי פוגש את האינסופי
משנה לתמיד.
המורכבות של המכלול, של המופלא
לא ניתנת לתפיסה של השכל. הרציונלי
אינו מסוגל לקלוט את הכל סימולטנית.
תהליך ממושך להיות מודעים לכל הקשרים הפנימים
של המוח, של החוויה, הם יותר מדי להבין.
המופלא טבוע בתחושה שהכל קשור להכל.

חוויה של חופש, של רגשות עצומים מאיתנו
אבל עדיין בתוך המבניות שלנו ושל העולם
הנראה והנגלה. הפער מובנה בתוך החוויה.
כדי להתפתח, להתרחב, להכיל, להבין, צריך
לעשות לו מקום, לא לנסות לדלג או להגיע או
כל דרך אחרת בה אנו בדרךכלל מתעלמים
מהפערים הפנימיים של הדברים.

הטוטליות של החוויה היא משהו שאנחנו
מפרקים שנים להבין. את המוחלטות שלה
מעל הזמן והאירועים שהיא מולידה או קורים
בלי קשר. החוויה לא נתפסת בשכל
בלתי אפשרי לו. על כן הפער. הוא בתוכנו.
זה האדם. הפער. והוא גם גשר.
בין האלוהי לחייתי, בין הנשגב לבזוי,
בין המופלא ליומיומי.
תלוי בין הקצוות של ציר הקיום

החיים יכולים להיות הרפתקה מדהימה
למי שמעיז לדרוך על הקווים, לשחק בסימני דרך
בספורט אתגרי ומשימות מחרפות נפש,
תיאור דרמטי וזה לא בדיוק ככה כלומר כן
אבל הרבה יותר עדין
אני מדברת על בחינת היכולת

כמה מלא ובהיר אני יכולה לחיות
את ההבנות שלי במציאות.

בהתחלה זה נראה כמו מחיצה
עד שאני מצליחה להשלים את הפער
בין מי שאני לבין מה שהבנתי בחוויות שלי.
אני מתחילה בבושה ואשמה, מול הנשגבים
אי אפשר שלא, אני מרגישה קטנה וגסה
מול המופלא. אני מדברת על תהליכים
עדינים של הבנה טרום השלב המילולי

עוצמות ההתפעמות הרגשית לא ניתנות לתיאור
אקסטזה אין לה מילים. דימוי מתאים יהיה
להכניס את האצבע לשקע חשמל
אני מעריכה שאנחנו חיים ברגיל עשרים אחוז
(לא מדוד רק לתת סדר גודל)
הכל חי
אחרי שההתרגשות שוכחת, האש ממשיכה לבעור
שנים. מתחיל תהליך עיכול מורכב.
בכלים השוואה, שיפוט וביקורת, רגשות רעילים
ופרשנות מקטינה, המיומנויות שלנו, בשפה הזאת
לא תשיגי אף מקום ראוי.
אני לומדת בעצמי להפסיק לשפוט. שם במקום הזה
אני מבינה שאני מתמסרת להרפתקה של גילוי
והשתנות שאין לו סוף.
אני לא יכולה להיעצר במבנים שלי. אני מתכוונת
לגלות כמה אני יכולה להגשים את עצמי. לקרב
בין שני הצדדים השונים בתוך המציאות:
המופלא ואני.
שני הפנים מחוברים. הגדול והקטן בחבילה אחת.
התרגום של החוויות להבנה בממשות מתחיל איתן
וממשיך לתמיד. להיפתח להתבהר להתגלות
הגודל שלהן אינו ניתן למיצוי בכלים שברשותי.

עכשיו אני מחפשת מילים, התבגרות היא תהליך,
להתפתחות אין קצה. התנועה כפולה,
מצד אחד אני מחפשת להתפשט, לצאת מהצורה
מצד שני מחפשת לעשות צורה למודעות במילים.
זאת מסירת החיים לחקירה מתמשכת שהיא
הקשבה פתוחה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.