לא אומרת שאלוהים שלח קורונה עונש
על מעשינו, אני לא רואה את זה ככה
אבל כן, בכל מה שקורה יש פנים, סיבה,
גרעין או מטרה. כמו שאנחנו מורכבים
גוף, נפש, רוח, בין אם אנחנו מתחברים
לזה או לא. נגיף תקף את האנושות,
אם אנחנו מבינים שאין דבר סתם, במקרה,
מצד שני לא ממהרים להסיק מסקנות
ולהצהיר הצהרות, אנחנו מסתכלים,
מקשיבים, נושמים, בשלב בו משהו
מתחיל להתבהר, רואים דברים מעניינים.

התרחקנו מאנושיות ומהמופלא:)
התמקדות רחבה בכשלים שלנו
כאנושות,
הראשון הוא הזדהות רגשית.
יוצרת חלוקה ונפרדות בינינו ומאבקי כוחות.
גורמת לפחד, אחיזה, בדידות. חוסר הבנה.
יוצרת דרמות וגורמת לניתוקים ושבירות.
השני הוא ה חומר. שהשתלט על התפיסה.
עושה אותנו קשים וחדים, השגיים, מנותקים
רגשית, איבדנו את הקסם, את העדינות,
מרדף אחרי ׳עוד׳ מקבע חוסר סיפוק,
אגרנות, צרכנות חסרת שובע, הבדל מעמדות
מוגזם, השתלטות מילולית על האמת.
השלישי הוא המרדף אובססיבי אחר ידע
ואינפורמציה.
המדיה והתקשורת לוקחים חלק נכבד
ממה שקרה בנו, לנו ולעולם.
מפשיטה את הדברים בכוונה, כמה קוים דקים,
לא ביקורת, לא תלונה, מסתכלת. אין סוף
לזויות ראייה, לא מבט יחיד אפשרי אבל בואו.
לוקחת עוד צעד אחד, מה קורה עכשיו?
אלה הכשלים, הולכים ומתעצמים.
הפחד, חרדה, ניתוק, בדידות, חוסר הבנה,
חוסר אחריות, חוסר מודעות, הפרדות, חלוקות,
תקיעות, בריחה מהתעמתות, חוסר סליחה.
כולנו רק כאילו ביחד מול אותו נגיף,
ברחב, החשד והביקורת עולים.
חוסר שקט,סבלנות,ריכוז, מתבלטים.
חוסר אמונה, תודעה לא מאומנת, פחד
מהלא ידוע, משינוי, מחוסר נוחות.
גם עכשיו רודפים אחרי הידע כאילו
זה מה שחשוב, זה מה שיציל את העולם
או יוציא מהמקום הצר אליו נפלנו.
והאינפורמציה רק מגבירה את המתח
ומחלישה את מערכת החיסון.

יכולנו להרפות לרגע, להניח, להסתכל
אבל לא, אנחנו עסוקים בלעשות, לפתור,
לא עוצרים לנשום.
מה אם כמה חודשים אף אחד לא ילמד?
הס מלהזכיר. מה אם נניח רגע, בלי לפרש,
בלי לפתור? רק לנשום. להיות.
לחזור לחיות אנושיות, אכפתיות, לא דעות
דימויים ומעמדות.
רגש חי ולא שמחה לאיד,
(פריחת האביב של התקופה:
גסות עטופה קורקטייות פוליטית,
התעלמויות והשפלות, קנאה ואלימות,
בגידה ובריונות.

שמעתי הרצאה על בריאות מפי רב משכיל
הוא דיבר על בריאות התודעה והגישה
כגורם ראשון במעלה לריפוי מכל מחלה.
(מה שאנחנו מתרגלים ביוגה רק ביהודית.
את ההרצאה הוא פתח באמירה:
תבינו. באנו לעולם למלחמה.
ומשהו בי התקומם ושאג לאאאא
באנו להיות. לחוות.
נלחם על מה שצריך (וגם נחלום ונחמול
נתמודד עם הניסיונות
נלמד מהשיעורים
נגדל להכיל
אבל לא באנו להילחם
באנו לחיות!
אחרכך הוא אמר דברים חכמים ויפים
אבל הבסיס הזה ממש מאוד משמעותי
בהבנה. בגישה. ועליה אנחנו מדברים
היא שוכנת מתחת למחשבות, לזיכרונות
ולפחדים. אפשר להרחיב אותה ולהרוות
אותה באהבה. כן. זה מאמץ אבל אפשרי.
להפסיק לברוח ולהסתיר ולהתחיל להתמודד
ולהאיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.