אנושיות היום זאת התעלות

באיזשהו שלב, בכלל לא בטוח שזה נכון,
אנשים יתחילו לעשות סוג של דין וחשבון.
יש זמן פנוי מעניינים והרגלים שנעצרו,
השינוי הפעם בא מבחוץ ומחלחל פנימה
לכל החלקים של המציאות, כלומר אנחנו.
אין ברירה אלא לפתח את היכולות הרוחניות
והנפשיות שלנו. המציאות דורשת. הקיום מבקש.

אני תמיד מדברת על סליחה בחיבה והערכה עמוקה
מתוך הכרות והבנה כמה היא מועילה לנו ומיטיבה
את תדר הקיום האישי, יחסים והעולם
שהיא גם איכות/כושר שאפשר לפתח,
לאט ובזהירות.
חשיבותה נעוצה ב welbeing של המערכת,
שחרור מחמצים וכבושים מבפנים, ניקוי רעלים,
הרחבת המיכל, אפשרות לתדרים יותר עדינים
וכאמצעי ללמוד להרחיק את המבט מהרגש האישי
הרי זה ה מפתח לריפוי וחיזוק אמיתי.

מודה, בעצמי לא הבנתי איך דוחים, מפחדים,
נמנעים ממנה. לא היכרתי את המנגנון שהנפש
ממלכדת בפנים בלי דעת
ועל כן אי אפשר להשיג סליחה
ואף לא לרצות בה (!)
הווארד העיר את עיניי ועכשיו במצב חשבתי זמן מתאים
להכיר
אחד המנגנונים המעוורים אותנו (סוגרים את הלב)
ומעקמים את התפיסה.
^כיוון שכל המערכת מחוברת ביחד, מחשבה אחת
שנפלה או התעקמה או חסמה, משפיעה על התפיסה
ועל הפרשנות כולה. ההצדקה מתחזקת ומרקיעה
באפלת המודע, בלי להיות ערה מה היא מסתירה.

הווארד מסביר: אדם עושה עבירה על אחר,
(עבירה-פגיעה אתית באדם או מערכת)
לא משנה אם בכוונה או בטעות,
מנגנון פנימי מכסה על המעשה,
מתוך מחשבה עמוקה של אדם על עצמו,
שהוא טוב (וזה חשוב לו)
הוא לא מסתכל על איפה שלא (!)
הסתרה מעוורת, מונעת ממנו לראות צלול
ובמקביל נוצרת נסיגה מהאדם או המערכת
כלפיה נעשתה העבירה.
מעל נבנות וסותמות הצדקות
להסביר את ההתרחקות
תוך שיכחה מוחלטת ואמיתית
מהעבירה הראשונית

כך. נסתמים הדברים ונקטמים היחסים.
(אישית, לאומית..
כלומר לכן אני מדברת לאחרונה יותר על
בהירות והתעמתות. הן קודמות לסליחה.

עצם תהליך ההתפתחות, לגלות ולהכיר מה
שאנחנו יודעים ולא עומדים מאחורי.
לקיחת אחריות היא תהליך.

בפתירת משקעים ועומסים רגשיים,
לא תמיד נצליח לזכור את המקור, או את מה
באמת נאמר או קרה בלי הפילטר שלנו, האמת,
גם לא ממש צריך להתעמק בסיפורים. אלא
במהות.
כאן צריך לעשות ניתוח קטן, לא מסובך,

: אני מבינה שמתחת לפגיעה/כעס/
מה שאני זוכרת
מתחבאת פגיעה/כעס/ קודמת כלפיי,
מה שאני לא זוכרת.
בחשבון פשוט, כנראה פגעתי אם נפגעתי..
הגיוני לגמרי לרווח ולשחרר,
פגיעה זאת פגיעה
סליחה
מה זה משנה מי קודם? מי יותר?

סליחה היא בהווה. בהסכמה. עכשיו. בלי קשר
לאורך הזנב ועומק הכעס/פחד
הסליחה תמיד היא לעצמנו, לא להתבלבל.
יותר נעים ומרווח בפנים כשמסכימים. עלינו להגדיל
את היכולות הרוחניות שלנו, סליחה, קבלה, הדדיות,
סבלנות, אומץ, כנות, בהירות..
כן, קשה להיות אדם בימינו.
יוצאים מאשמה והאשמה, יוצאים מהשפה הזאת,
מנפרדות לחיבור. לומדים לאהוב (זה לא מה שאנחנו
חושבים.

אפרת, מייצגת בדרךכלל בעיה בפרשנות
הדורשת שינוי תפיסה, כלומר הרחבת המבט.
את השינוי מתחילים מהתגובה עד שמגיעים
לפרשנות, עד שגם האירועים בחיים ישתנו..
@אירוע @פרשנות @רגש @תגובה

חקירה פנימית מלמדת להתגבר על המכשולים הרגשיים
המונעים מאיתנו לדעת את מה שכבר יודעים
פורמת את האישי ומאירה את המחשכים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.