לא הקורונה מפחידה

כשהעולם ישן ואף אחד לא מחזיק לי
את החושך, קול צלול אומר לי תמשיכי.
מי שחי ברגע הזה יש לו חלק בזמן. תהיי
בת לוויה לכל הרגעים במלאות. כאן.
לא מצפה לכלום, לא מפחדת מדבר.
שפשפתי ופרמתי הכל. נשארה נאמנות
ושמחת קיום מלווה בהכרת תודה. זה הכל
ברגע הזה. רק אותו נותן לי השלם.
קיום פשוט וחרישי מציל את הרגעים מאיבוד.
מצאתי ואין מה להחזיק. יש ואין למי לתת.
מצילה את הרגעים מבדידות, משיממון,
מייאוש, מבגידה. באהבה אינסופית,
בשאיפה תמידית, בחזרתיות מבורכת,
מעירה בי את הקולות הצלולים. בשקט
חיה אותם בלי להחזיק בצער העולם,
בלי לסחור. הווה את הכאב, הוא לא מאיים
על הקיום. למדתי לתת לו לפתוח אותי
לא לכווץ, להיות נוכח בלי לשתק. אנחנו
שותפים ליצירה.
בחושך, גם כשאף אחד לא זוכר, יש אור.
יש שמיים. יש לב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.