יש לך בירה שואל האיש מאחוריי את המארח.
כן.
איזו?
קינגפישר.
או לא. יש לך קלסברג?
אין בעיה. רגע. הוא עולה על האופניים חוזר אחרי כמה רגעים
עם שני ארגזי בירה. פותח אחד קר ומכניס למקרר את השאר.
כן. מה תרצו לאכול הוא מחייך.
זאת הודו. היא מתחילה להשתנות אבל עדיין.
אני יכולה לעשות גלגלון בחוף בלי לקרוא לזה בשם
ובלי להסביר את החשיבות והתועלת לגוף ולנפש.
קלילות, שמחה ונמרצות, זה מה שקורה במציאות.
אני יכולה לשבת בשקט בלי לקרוא לזה מדיטציה
ולשתוק בלי לקרוא לזה ויפסנה.
מושגים ושמות, פילוסופיות ודרכים, אוסף דימויים מקובלים
חסרי חיים. האגו אוהב ידע. זה פספוס בכל השפות.
תרגול קבוע מרווה את החיים בשאר רוח ואהבה.
כיווץ ועייפות החומר, כבר נוכחנו בתוצאות המתח והעומס.
בשבילי זה שאני חזקה וגמישה היום יותר מאשר לפני שלושים שנה אומר הכל.
ואם את יודעת שיוגה היא לא רק אימון גופני,
הכל הופך מקו לעיגול.
השקט העמוק שמתוכו נולדים,
אנחנו חיים דרך מראות הלב. כאן. והמרחק משם,
השינוי, התנועה, המרחב, משפיעים על המחשבות בלי שאת מתכוונת,
דברים אחרים נחשבים, המילים נהפכות ל היות.
מבטים עם כנפיים.כשאת מתקרבת לעצמך
את נפתרת מעצמך
את פורמת את המקומות שהסתבכו, שנקרעו,
זה לא מסובך כמו שזה נשמע. אם מבינים שההזדהות הרגשית
היא המפתח לסיבוכים כולם, מוצאים את הכלי לשבור את החשיבות העצמית
שהיא הסיבה או התוצאה
פתאום את יכולה לראות את העולם בלי אשמה משום כיוון.
לא משנה במה אוחזים.
רווח נקי.
