שירה היא דרך חיים


יום ראשון מניחה את עצמי במקום מסתכלת סביב, גם בשיעור לוקח זמן להגיע, בבקרים משכימת קום טבעית, אחרי ישיבה שקטה ותרגול, זאת השגרה שלי בבית, יוצאת להכיר את הסביבה. כשהייתי קטנה בעיר הגדולה תל אביב או ירושלים, אמא שואלת רוצה ללכת לאיבוד? ברור! עכשיו ימינה או שמאלה? הייתי בוחרת וכך היינו מטיילות ומגלות עולמות אז ככה.. כאן הכפר מתעורר בעצלתיים. שמאלה בשביל הקרוב מסעדה קטנה, אחרי מיץ אננס ושיחה ממשיכה ישר, דרך חצרות ושדות מגיעה לים. אפשר גם על אופניים או וספה ומרוויחים מרחקים, אני רושמת בצעדים את המפה, ממקמת את המכולת, בין העץ הגדול לבית הסגול, מסעדה, אחרי הפריחה הכתומה ימינה נמצא שוק דגים, מאחורי המקדש שביל מוליך לאגם. בלילה קחי איתך פנס אבל תבדקי אם אור הירח לא מספיק לך. ציפורים, צרצרים וצפרדעים מלווים בפטפוטים עליזים את היום והלילה. ילדים מדקלמים בשיעור, מזמור נשמע מהמקדש בבוקר. איש הולך על הכביש לעת ערב ומפזם. בשקט הזה המחשבות מתמעטות. אין בהן צורך. ערמת אריות זקנים על אופנועים, היפים שנשארו כאן משנות השבעים, מזכירים לי את לולה. חברה ספרדיה מאז, מעניין אם גם היא נשארה בסביבה. אף אחד לא לחוץ ולא ממהר וזה משפיע עליך וחודר. מרחב והקשבה זה כל הסיפור.
המסע הפנימי די דומה כלומר צריך מרחב של זמן. בהתחלה את מתמודדת עם לא-לעשות-כלום, אנחנו מכורים לעיסוק, עשייה, רגילים לעומס ולהזדרזות, לוקח רגע להוריד הילוך, לאט לאט חומרים עולים מעצמם מתגלים, את רק צריכה לתת להם להיות. אנחנו רגילים לדלג, לטשטש, להמשיך,, הדרך לגלות את הצפונות, לנקות את המשקעים ולהבהיר את הקרקעית, היא פשוט להיות ולתת זמן בו את לא ממהרת, לא מסדרת, לא מתקנת, לא מבינה, אין מה. פשוט נותנת מקום לכל מה שעולה. לפעמים צריך לשטוף את זה בדמעות.
שמה לב למה שבדרך כלל לא שמה לב. בהתחלה זה מופשט מדי או מסובך מדי או משהו מדי אבל אם את לא מוותרת. לא בורחת. נשארת. נושמת. הדברים קורים מעצמם. גישה לחיים נינוחים, אין בעיות, לא צריך פתרונות או תשובות בלי דרמות. ברגישות את לומדת להקשיב, לראות, להכיל מה שצריך ולוותר על מה שאפשר. לפעמים כדי להיפתח לחומרים עלומים בך צריך עוד זוג עיניים ועדיף שיהיה להן גם לב. ועדיין תצטרכי לתת לדברים מקום בתוכך וזמן להתבהר ולהתאיין.
תוך כדי את מבינה סבלנות. מורכבות. רואה את הקשרים והיחסים בין הדברים. לומדת צניעות. פשטות. הלב משיל את האיסורים. מתרחב.ממש. הכוחות הפנימיים מתעוררים ומתמתחים. מה שצריך זה לנקות מאיתנו את המשקעים. לרוקן ולהבהיר את הסימנים. השמחה הטבעית נמצאת בקרקעית.
הודו למשל מעולה לתהליך, כאן כולם יותר עדינים וצנועים, יש להם שמחת חיים פשוטה, טבעית, שלא נשענת על משהו שקונים בכסף ולא מתערערת מקשיים. הם מאמינים בטוב. בגדול. את בעיות הקיום אינם לוקחים אישית. הם לא עסוקים בלרפא ולטפל בעצמם. לא בפצעים ופגיעות חדשות או ישנות. הם נמצאים רזים ממשקעים מלאים ברגע בלי תאוריות וסיבוכים. שירה היא דרך חיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.