למה אנחנו אוהבים את הודו או צעד ראשון במסע נוכחי

בשדה התעופה לא מחכה מונית מהמלון שהזמנתי,
כיוון שמצא חן בעיני ברשת מבין כל האפשרויות ואמצע הלילה,
מחליטה לנסוע אליו עצמאית. לא עונים לטלפון.
שעתיים בדרך חשוכה ומתפתלת, מגיעים לבית קטן ומקסים.
אין איש. חשוך ושקט בקצה העולם שתיים בלילה.
מה עושים?!
נשארת כאן על הספסל בגינה,
מחליטה הצעיף שהבאתי יספיק לי עד הבוקר.
לפני הנסיעה מצאתי בהפתעה עודף מנסיעה קודמת,
נותנת לנהג את הכסף. השטרות ישנים מלהשתמש בהם.
מה עושים?!
הנהג לא מדבר אנגלית. הבוס בטלפון. הכפר מרוחק מהמסלולים הרגילים.
הנהג הולך לחפש בשכונה מכונת כסף לעודף בינתיים פותחת את דלת הכניסה
מבינה שלא טעיתי בבחירה, מוצאת חדר פנוי ומתמקמת בו.
משלמת פי שתיים על הנסיעה. הנהג נוסע לדרכו.
הכל נעשה בשקט. בנועם. יש מצב. מתמודדים. בלי לחץ.
בחיוך אני נופלת למיטה. מחר יום חדש
ולא אמרתי מילה על הצפרדע שחיכתה לי במקלחת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.