החמצת הקיום

כובשים את עצמנו במילים וצורות.
את החיות בהרגלים ונוחות. כובשים את המרחק
בין מי שאנחנו למי שאנחנו ׳אמורים׳ להיות. #כמו כולם
כובשים את הזמן ברעש ומאמצים
את הפגיעות, העדינות, הפשטות,
כובשים בידע ותחכום.
בחוקי החברה כובשים את הפראי,
בעטיפות נימוס.
כובשים הכל פנימה, שלא יראו.
את הפחדים
את המחשבות השליליות,
כובשים את החלומות.
כובשים את הטבעי
באיסורים.
כובשים את הכאב פנימה
את האמת
היא מביכה. מפחידה. מאיימת.
כובשים את האהבה בביקורת
את ההסכמה בהתנגדות.
את הביחד בשיפוטיות.
לא מרפים
כובשים את הכאב. לא מרפאים אותו.
כובשים את הכעס. לא משחררים אותו.
כובשים את הרגש הוא מטלטל ומתיש.
כובשים את המסלול החבוט
רק בו יש אישורים.
ת היצירה למקצוע מכניס.
את הביטוי האישי במושגים מקובלים.
את קמטי הזמן ומבעי האישיות.
את הביקורת פנימה, לא מוותרים עליה
כובשים אחד את השני ביחסים
את האמת לנוחיות המשתמש.
לא חושבים על התוצאות, מחלות ואלימות.
אוכלים יותר מידי. פחות מידי
כדי לברוח מהרגשות.

די לכיבוש שהפך להרגל..

תגובה אחת בנושא “החמצת הקיום”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.