עכשיו הוא רוצה. עכשיו לא. עטוף ומוגן
גולש על הגלים של עצמו.
הוא מצייר תמונה לרצונותיו בתוך
תבניות קיומו. מצהיר והופך. מתרגש
ומתנתק. מחבר ומפריד. רוצה ובורח.
לא נפגש.
כמה הוא מעיז לגעת? לחלום?
כמה כוח יש לרצון שלו להיות תנועה במציאות?
כמה מקום פנוי יש בו, כמה נדיבות?
האם יעיז להתפשט?
היא מסתכלת אם המשחק בינו לבינו
מעורר בה את הרצון. עכשיו?
ועכשיו?
ואני כותבת פתק לעצמי:
הרצון שלי להיות אני כמו שאני
במציאות ארוגה ברצונות דומים.
