משולחן הכתיבה נשרו פירורים של מחשבות.
קמתי להכין תה וגיליתי שהן בנו סיפור, מאחוריי
על השטיח. טוב ששמתי לב, יכולתי לרמוס אותו בטעות.
קשיים רבים לפני, כבר השתכנעתי לקחת את האחריות.
לא טובעת בסיפורים המתחלפים ולא מתווכחת עם המציאות
מוצקה ככל שתיהיה. קמתי ומזגתי.
לא חזרתי אל השולחן, גם לא רכנתי אל השטיח,
ציוץ ציפורים קרא לי למרפסת. הרמתי מבט ונזכרתי
בשמיים. עדיין לא חשבתי. לא זכרתי את העתיד שאני
משתוקקת אליו. לא המצאתי לי עבר מפואר.
נשענתי על מעקה מילים ונאנחתי בסיפוק.
ראשון אחרצהריים היה נעים
נהנית מהרגע הלא מוחזק.