בסבך חוטי המים נמצאתי יבשה.
מבנים ועצים צמחו על המדרכת
קולטים זרעים של בהירות
אוספים עלים של זיכרון.
השמים עצמם לא יכלו להכיל את כל הרטיבות
הם שפעו ושפעו עד הרחובות שנסתתמו,
שלוליות גאו. המשיכו והמשיכו לנזול
יום ולילה עוד ועוד עד שהוקל עליהם.
ברכה
הרבה פנים יש לו. הרבה תוך יש ליום הזה.
שלוליות שקפו שמיים נמוכים
הטביעו תקוות שטוחות בין הקווים
בין לבין חיוך הפציע כמו מפרש באופק
מבטיח
מוסיקה טובה הצילה מטביעה.
עכשיו הכל משתקף במרווחים.
זה שיר!
שיר יפה וממלא
תודה