להתמיר את הזמן השאול

אהבה עצמית היא הבסיס לבריאות ועוצמה
מקור לביטחון עצמי ודאגה לזולת.
היא תנועה של פתיחות. היא קבלה במיטבה.
אגואיזם, בסיסו פחד ותחושת נפרדות,
נובע מחשיבות עצמית ומחסור.
מצב של סגירות מכאיבה.

מעורר להרהר בדברים אלה שוב ושוב
בלי להחזיק זוית ראיה נוקשה ומוכרת
על כל אחד למצוא את נקודת המבט הנכונה לו.
יישומה בחיים הוא מקור לשמחה

׳להיות אדם טוב׳, זאת התחלה של חשיבה
חברתית ורוחנית. יציאה מהנפרדות
התחלה של מציאת שקט ושביעות פנימית.

למרות שאני אוהבת ומעיזה
לגעת בקצוות שלי, של החיים,
אמצע הוא מקום הנכון בשבילי.
ממנו אני יוצאת בריקוד, אליו חוזרת.
המציאות היא משחק הכיסאות
בין פנים לחוץ היא נרקמת.
אני חלק מהחיים, מהמציאות,
ממה שקורה לי
מהחלומות והפחדים שלי
מהרצון והאובדנים
מהניסיון וההישגים.
אני מה שאני עושה ומה שעשו לי אחרים,
הבחירות שלי ומה שקרה לי
אני חלק מהמין האנושי, מהרצף,
מהסביבה והתנאים,
אין אני קבוע ונפרד
זאת האשלייה הגדולה מכולם.

אנחנו משתנים, החוויות משנות אותנו,
ההבנות משנות אותנו, הניסיון, הלימוד, התרגול,
מי שזוכר להקשיב, כל מצב יכול להפוך לצעד,
למדרגה, לפתח,
להיפתח למקומות חדשים בתוכנו
להעיז לגעת
להמשיך למרות ובתוך היש, לאהוב
למחות ולהאמין

השקענו באדמה הזאת. הדברים חיים בתוכנו
התודעה יכולה לבחור איך להשתמש בדברים כרצונה.
יכולה להפוך, לעוות, להסתיר, לקבור
יכולה מתוך השורשים הטובים לצמוח ולהפריח.

לא חזרה אחורה גם לא חכמת בדיעבד.
פתיחה היא התרחבות היא חיבור ללב
היא לא נגמרת,

תודעה מול מציאות. לב מול פחד

אנשים שיש להם הרבה והם יושבים על פצע.
ככל שהוא גדול יותר, גם הפחד, כך הבעיה.
היא יכולה להיות משהו קטן אבל באפלת המערכת
תופסת מקום עצום.
חונקת את הנשימה, את הביטחון, את הרצון,
חונקת משהו בפנים.
הכל משליך על הכל. מחובר להכל.
מהדהד, משפיע.
במקום להסתיר אנחנו צריכים להוציא את הדברים
להבהיר אותנו לעצמנו וביחסים, גם לאחרים

צריכים לשחרר את הרגש מהסבך הפנימי.
לאורך שנים אחרי שנפתחתי
זמזם משהו שלא יכולתי לפתור בעצמי
ולא היה עם מי, לא היתה היענות,
שמעתי עצמי כל הזמן אומרת וחוזרת
הכאב הזה גדול עלי
הזמזום הלך וגבר עד שנאלצתי / הסכמתי / הצלחתי
לעמוד מולו ולהסתכל בעיניים פקוחות,
להיות, לנשום ולהמתין
ולתת לזה להנמס, להתפוגג, להימחק,
לכבס את הרגש מהעובדה.
זה התהליך.

אבל, הכנתי את הקרקע קודם, בלי לשים לב.
כשעמדתי והסתכלתי,
כמו שאמרתי,
הנטל על הלב היה גדול עלי.

אבל אין דבר כזה באמת

האמנתי לשטויות שלי!
למרות שכבר ידעתי את החוקים וחייתי לאורם
בכל זאת נקודה אחת פיצפונט
שברה עולם ומלואו

לא נורא, קמים
יש לנו כוחות מדהימים
אל תאמיני לי, תכירי בעצמך
אשמח להיות, ללוות אותך בדרכך

פתקים בצבע רוח

מי ששומע שאגות ברחובות
בכי בחדרים סגורים, תפילה צלולה
מי ששומע את לחישת הלב
מי שמקשיב לגלים בעיניים עצומות,
המציאות מודדת עמידות, הבנה ונדיבות
בנסיבות משתנות. החיים בוחנים
יצירתיות, אומץ ויכולת לשחרר.
זאת תקופה מוארת
הכל ממשיך להתפרק.
האמת נחשפת
האפלה מתגלה
עד הברכיים נרד להבין
הלב הוא מקור הכוח. האמת.
אנשים מחפשים צדק
לחברה ולכסף יש כוח
גם לפשרה ולהרגל, גם לפחד.
זאת תקופה מוארת
כל מה שאין בו אהבה
לא מחזיק
אהבה זאת מילה שכבר הצטערה
נורא. אני מתכוונת לאמת שלא
תלויה בנו, לא לנדנדה,
אני מתכוונת לאהבה
גדולה מאיתנו
רק היא מחזיקה באמת.

מילים לבוקר טוב

נשמה : רוח : אהבה : איחוד
נפש – אגו – פחד – נפרדות
אנחנו גם וגם.
כדי לתפוס את זה
צריך לשחרר את התפיסה.
להרפות ממה שיודעים
כדי לראות מה שלא רואים.
המפתח האישי נמצא באיך
אני מרוויחה מהמילים
לא במילים עצמן אלא איך אני
משתמשת בהן.

פרנה, היא האנרגיה החיונית
הנמצאת באוויר שאנחנו נושמים.
צריך לעדן את הכלי / מערכת / תודעה / גוף
כדי לקבל את האנרגיה החיונית
צריך להיות בתדר מקביל, מתאים לה.

החכמה היא להרפות
להסכים להרפות, ללמוד איך להרפות
מבפנים.

אותו דבר במילים ובמחשבות
הכל יכול להיות פתח
כל דבר יכול לסגור אותנו.

את מרגישה שנסגרת? שחררי.
לא צריך להגיד לך מה ואיך
תמצאי את זה בעצמך זה יהיה שלך
לתמיד.

השורש לא תלוש מהצמרת

מצאתי בספר אוסף הכתבים של מהרישי המכובד
פרק הגשמה סעיף 6 הסבר פשוט ויפה למי
שהולך בדרך עולות שאלות..

סיימתי תהליך התבהרות בעצמי בהבנה כי
התת מודע הקולקטיבי מורעל, עמוס
בחומרים הלא פתורים המעכירים ומכבידים עליו,
סותמים את השכבה האנושית על הכדור
מרעילים ומעוותים את התפיסה בשפה
מקדשת את הסבל. תודעת החומר מכווצת
וחוסמת, מפריעה להשפעות פלנטריות
לחדור, האגו שומר על סף אבל יכול להיות
שהחנק העולמי יפתח עכשיו פתח ללא נודע
בינתיים
האפשרות היחידה היא אישית.
לנקות באמת את המשקעים מהתחתית
במקביל לבניית תשתית חשיבה חדשה משותפת.

המצב האנושי הנשגב אינו להפוך למלאך.
מימוש העצמיות כרוך במחיקת ההתניה/נפרדות
לא מחיקת השכל ולא למלא אותו אשליות
גם לא האקסטזה המלווה את הפתיחה הרגשית לפעמים.
הכוונה להכיר את כל החלקים ולהשלים ביניהם.
לא לאבד חלקים בדרך, לא להיפטר מחלקים
הכוונה להשלים עם עצמנו. לשם כך יש
לנקות את המחסנים והמרתפים מהסבל
ולהיפטר מההזדהות והדימויים הכוזבים
ותבניות ישנות וצרות של התפיסה.

המון עבודה אפשרי כמה שאפשרי. זאת הרחבת הגישה.
את כועסת, ערה לכך, מרגיעה, מגיבה, משחררת
בלי זנבות ממשיכה הלאה, זאת התנהלות ערה.
הרי השאיפה להגיע למצב הנקרא ׳המצב הטבעי׳
לכן
כשאת אוכלת את אוכלת, כשאת כועסת את כועסת.
לא לעשות מזה עניין, זה העניין. לא להמשיך את
הדואליות הפנימית, את הויכוח.
השאיפה לא לכעוס בכלל, היא עיוורון.
הטעיה של האגו. התחסדות.
ככל שהמערכת יותר נקיה ופתורה ממשקעים
כך את פחות כועסת.

8 האפשרות לבסס מימד רביעי בחיים
היא לייצב את המרווח
המאפשר להיות עד, להסתכל מהצד

בסעיף 10 הוא אומר בהיר
רק מחיקה מוארת מובילה לשחרור.
מימוש העצמיות, שהוא תמידי, הוא
ההישג היחיד.

׳הכחדת היהירות העצמית היא שחרור׳
עוד הגדרה מהכתבים ההודים
אפשר להשיג חופש ועצמאות בדרכים שונות,
מושגים אחרים או בכלל בלי מילים
בידיעה עצמית הנפרדות מתפוגגת

אם לא נרד לשורש העניין לא נגיע

כשמישהו אומר משהו פוגע אני שמחה אם
מתאפשרת שיחה. הוא מוציא החוצה,
מבטא מה הוא מרגיש באמת. לא נעים אבל
שיחה פותחת ומאפשרת קרבה שהסתרה
מרחיקה ובסוף גם מפרידה.
כעס מרחיק אבל אם יש לו מקום והוא נשמע,
הוא נהפך למשהו אחר. לא נתקע ומתגבש.

להתעמת עם חומרים עמוקים דורש אנרגיה,
בלהט פנימי אני מוציאה ממני חומרים טעונים,
רגש צריך לכבס, לפעמים רק הוצאה לרשות הרבים
מאפשרת לי להסתכל מהצד, כאילו אני צריכה
עדים כדי להתבהר ממש וזמן כדי לדייק במילים

יש עניין ביחסים בין פנים לחוץ למשל
אני מרגישה מספיק חזקה לדבר על החולשות שלי
ומספיק שלמה כדי להסתכל לחוזקות בעיניים
אני רואה בזה חלק מההתמודדות והיופי
וחושבת שזה חשוב, יש שמקבלים השראה ואומץ
ויש שנבהלים. המציאות מזכירה לי שהחיים הם
מגרש משחקים מורכב וכל אחד מבין מה שמבין.
כל אחד כמה שהוא יכול, היופי בעיני הוא להמשיך
למצוא עניין, אתגר, משמעות, להחיות את החיים
לרגש אותם, להמציא אותם, להקדיש אותם למשהו.

הצורך לספר את הסיפור שלי מתעורר כשאני
רוצה ללכת מכאן, בלי לאן, ללכת ממה שיש
עכשיו כאן. עלפי תהום החיים אומרים לי טוב
רק תכתבי את הסיפור, אל תוורתי, לא משנה
מי יקרא, זה לכבודך.
כי מה יש לו לאדם אם לא סיפור
כל השאר לא שלנו.
ואני מתרצה ומתפתה ואף מתחילה, די מהר עוצרת,
אני מכירה את הסיפור על כל מופלאותו ומורכבותו.
אני לא יכולה לשלוף אותו החוצה לבד. ניסיתי לא פעם
אני מעדיפה להמשיך לחיות אותו, בינתיים אבד הצורך לספר
ניקוי ושינוי מעוררים, הקשיים הם חלק מהתקופה
צריך לעבור אותם, אותה, כדי להגיע לאחרת

כלום לא מתקדם מהתעלמות

אפשר וצריך לשנות

איך שלא אסתכל על זה יצאה מהפייסבוק
עשתה טלטול רציני לשגרה ולאנרגיה
הזדמנות לדייק את עצמי
התחלתי בניעור אמיץ שהניע אותי לפעולה
סליחה על הרעש
תחושה מערערת של פרטיות נחדרת וחשופיות
שבתה אותי במראתה… אבל מעז יצא מתוק.
סערה טובה יכולה לעשות בקיים סדק לאור,
בשבירת הרצף וההרגלים יש הזדמנות לשינוי אמיתי.

רעידת אדמה היא תחושה מפחידה ולא נעימה
בטוקיו הבתים המסורתיים עשויים חומרים קלים,
הקירות רועדים כמו ענפים דקים
הרצפה הופכת לים גלים, מיעוט החפצים
רועד במקומו וזה עובר. ממשיכים. הכל עובר
חשבתי אתמול
בעיה לעשות שינוי אמיתי

המציאות במצב מדכא את כוח החיים,
את מערכות החיסון, העיכול והנשימה.
אין כוח לעמוקים ולגבהים
בריאות. פרנסה. פוליטיקה. חינוך,
נושאים בוערים במישור המציאות
אלא שצריך לעשות טיפול שורש
לא רק המציאות המוכרת עוברת שינוי ממשי
אנחנו חלק מהעולם. מתחת למילים מתגלה בבהירות
הצורך בשינוי מהותי.

היום הפרטי והכללי נפגעים ונסגרים בהרף עין
נשברים ומתפרקים, כדי להבהיר לנו שהכל מחובר יחד.
אנחנו משפיעים ומושפעים אחד מהשני,
תדרים, מחשבות, כוונות, מעשים
בין אם אנחנו ערים לכך או לא.

אמת לא תמיד קלה ונעימה אבל
היא שמגדלת אותנו.

אני מתמודדת ומתאמנת בנסיונות חיים
על המסך, מעבר למסכה וסגר, שיחות משמעות.
מטפסת בשקט על הקירות מלאה חיוניות, אהבה,
שמחה, גדושה. אני לא לבד, יש עוד כמוני
ויש הנכבשים לאט ובשקט ביאוש ובפחד.

ההתעוררות לא נגמרת, כל הזמן ממשיכה
מגלה דברים חדשים, תנועות פתיחה ושחרור
מצליחות להביא הבנה אחרת. אותי החיים מקסימים.
העניין והסקרנות שלי נמצאים בעולמות חושיים
יותר מאשר במציאות.
מתוכם אני מנסה להשמיע קול צלול
ההד החוזר היום מהשדה בחוץ, צרוד.
קלילות, שונות, פתיחות, אנדיבידואליות, אגדות,
הכל צורם היום בעולם, חוסר אמון ומתח נוראי,
אני מחפשת תדר מתאים.

כולנו צריכים שיחזיקו לנו את היד ויגידו לנו
כמה אוהבים אותנו. אנחנו צמאים לזה אבל
לא זה יביא את השינוי באמת.
תנועה של התרחבות יכולה להתחיל ב
חיזוק ביטחון העצמי. השקט הפנימי.

התעוררות היא פרזנט קונטיניו

אנרגיה רבה נדרשת להוציא חומרים
בתדר לא נעים ודורשני.
המעבר מברהמינית לקשתריה, מכוהנת ללוחמת,
היה בחירה מתוך ראיה קדימה. טבעי להרגיש
לפני שאני יכולה להסביר אחרכך המציאות מנכיחה לי

להיפתח ולהתגלות, זאת המשימה, נלחמתי בעצמי
להגיע להגיד את עצמי בכנות, בלי הסתרות.
עד שלא מתחילים לא ערים לבעיתיות של החיים שלנו
כיחידים וחברה.
עדיין הפרטיות חשובה לי. אומרים שאין פרטיות היום.
המעקבים ברשתות והטכנולוגיה מתקדמת.
החודרנות מפריעה לי אבל לא הבנתי כמה חמור
עד שהוצאתי את הדברים החוצה ממני
עכשיו כשזה בחוץ אני נרגעת.
אפשר להבהיר את הדברים כשהם בחוץ. גלויים.

התאהבתי בעדינות. הקדשתי לה שנים רבות מחיי.
עדיין היא הבית שלי
החיים היום דורשים איכויות אחרות, כוחות אחרים.
מעולם לא חשבתי או רציתי לשנות את העולם.
אין לי מסר גדול במילים אני מאמינה ב שקט

יש אנשים נכונים?
לא יודעת
מה יקר יותר מזמן בחיים?
אהבה טבעית. היא זורמת כשפתוח.
הקשבה, שיחה, התבוננות, תרגול, יצירה, לימוד, צמיחה,
פעולות שעושים יחד. בזמן.

נתתי כי רציתי. בשביל זה קמתי בבוקר.
נתינה טבעית לי
ההתמסרות שלי מוחלטת ומקשיבה.
החוויות שלנו משנות אותנו.

מעגלים מעגלים של אותה בעיה
אנשים לא מוכנים להתמודד עם המראה.
לא מסכימים לשינוי.
אין לי מושג איך עושים אותו בחברה, חינוך פוליטיקה,
אני מאמינה במהפכה אישית
עמוד שדרה גמיש וחזק

הרהורים מניחים את הדעת

בוקר בא
ניחוח קפה
פתחתי את החלון
ציפורים בחצר

אני שומרת בי
את הזרעים והשורשים
הטובים
של העבר

הדרך בה אני הולכת
מובילה אותי.
כל אתגר הוא צעד
בדרך הביתה

הלילה בא
עליתי על הגג
אני מסתכלת ברגש
על הכוכבים

המקומות בהם הייתי
מקימים אותי
כל פעם מחדש.
כל מקום הוא בית

אני עוקרת בשקט
אותיות של מילים
שלא רציתי
לשמוע

נגמלתי
בפגיעה האלף
הפסקתי להעדיף
קרבה על כאב

כשהכעס שלי נהפך
למילים
הוא מתפוגג ומשתנה
לעצב

כשהשמחה מופיעה בי
מילים
לא יכולות
להסתיר לי את השמש

הערב הגיע
נעלתי את הדלת
אני מחכה בשקט
לחלומות

על שביל החופש
נפגשנו. שאלת
איך חשבת לעשות
את כל הדרך לבד

אל תגיד לי
המשמעות
העמוקה ביותר
נמצאת במילים